"הפנים שלה חוזרות אליי בכל רגע"

שעות לאחר פיגוע התופת אתמול במתחם הדולפינריום בתל אביב, בו נהרגו 17 בני נוער ונפצעו 110 אחרים, אריה לוי, עד ראייה שסייע בחילוץ הפצועים, משחזר שוב את השתלשלות האירועים. מאז הפיגוע, הוא לא הצליח לישון והוא נושא עמו את המראות, הקולות והריח החריף ששרר במקום לאחר הפיצוץ.

לוי, נהג מונית שסיים רק אתמול קורס החייאה בסיסי במסגרת לימודי הנהיגה הציבורית, מספר איך יישם את שלמד: "דיברו איתנו על פיגועים המוניים, ויום אחרי כבר היה המבחן המעשי בשטח". כשאירע הפיגוע בדולפינריום היה לוי סמוך למקום, וברגע שנשמע הפיצוץ הוא רץ למקום והחל בניסיונות החייאה. "לא היה לי במי לטפל, ראיתי גופות של ילדים, אחת על השניה, והתחלתי לעבור אחת אחת כדי לבדוק למי מהם יש דופק", מספר אריה בהתרגשות. "ל-99 אחוז מהם לא היה דופק ואפשר היה לראות לפי האישונים המורחבים שלהם שהם מתים".

אריה, נשוי ואב לשתי בנות, אחת מהן בת 12, משה מערמת הגופות בחורה שהדופק שלה עדיין פעם. "היא לא נשמה אבל הדופק היה קיים. ניסיתי לבצע בה פעולת החייאה, ממש כמו שלמדתי. היא פרפרה וראיתי איך בית החזה שלה עולה ויורד", סיפר. במהלך הלילה הסתובב לוי במקום הפיגוע חסר מנוחה, מחפש את הילדה שהציל כדי לברר מה עלה בגורלה. חולצתו הספוגה בדם העידה במקצת על מה שעבר עליו. הוא הועבר לבית החולים "איכילוב" שם קיבל בעיקר סיוע נפשי שיעזור לו להתמודד עם הטראומה. "אולי בתוך תוכי אני מצטער על מה שעשיתי, כי אני מרגיש לא טוב. החברים אומרים לי למה עשית את זה, עכשיו אתה תישא עד סוף חייך את הטראומה מהפיגוע. וזה עושה לי רע".

"ראיתי שם בנות כמעט בגיל של הבת שלי, והניסיון להציל אותן היה כאילו הניסיון להציל אותה", משחזר לוי, ומנסה להסביר לעצמו מדוע הוא מחפש את הבחורה בה טיפל. "אם אני אדע שהיא חיה זה ייתן לי סיפוק, זה יעביר לי את הכל. אני אדע שהצלחתי להציל חיים, ולא רק לקבוע מי מת", הוא אומר.

בני משפחתו זיהו אותו כשדיבר באמצעי התקשורת ומיד התקשרו לברר מה מצבו. "הם היו מופתעים. מי שמכיר אותי יודע שזה לא מתאים לי לעשות את מה שעשיתי, אבל מה שחשבתי באותו רגע זה איך להציל חיים". היום, לאחר לילה בבית החולים וזריקות הרגעה רבות שקיבל, הוא ממשיך לתהות מה עלה בגורל "המלאכית" שלו "אני מרגיש עייפות וחולשה, אבל חייב למצוא את הילדה הזאת. היא היתה ממש מלאך, פנים בהירות, ריסים גדולים ושחורים. שיערה היה ספוג דם, אבל אפשר היה לזהות שהוא שחור. הפנים שלה חוזרות אליי בכל רגע. אם אני אראה אותה אני מיד אזהה אותה", הוא קובע. "אין לי איך להסביר את זה, אבל אני מרגיש שבשלוש דקות שהייתי איתה נקשרתי אליה. היא נתנה לי תקווה", מסכם חיים.