פלילי, פלילי, אחי – תהיה רגוע

- "שמעת? היה פיגוע"
"פיגוע? איפה?"
- "בנמל. הנה, יש עכשיו מבזק בטלוויזיה. רגע, אומרים פה שזה לא פיגוע. אירוע פלילי"
- "אה, פלילי... אז לא היה פיגוע"
"לא, סתם הפחידו אותנו. פלילי, פלילי, תהיה רגוע"
- "וואללה, כבר הפחדת אותי, חשבתי פיגוע"
"לא, לא פיגוע, פלילי"
- "טוב, אז יוצאים לשתות?"
"אני אוסף אותך עוד עשרים דקות"

ויצאנו. יצאנו, שתינו, והעיר שושן צהלה ושמחה. איש לא שאל על הפיגוע הפלילי שהתרחש בערב, ואשה לא ענתה. מה יש לומר בעצם, בסך הכל איזה חיסולון חשבונות קטן של העולם התחתון. אז זרקו איזה רימון בנמל. ביג דיל. אז יש איזה הרוג וכמה פצועים. בטח גם הם מהעולם התחתון. בטח מגיע להם בכלל. לקחו הלוואה ולא החזירו, מה חשבו, שלא יזרקו עליהם רימון? תפסו עליהם סמים והם הלשינו, מה ציפו, שלא יסגרו אתם חשבון?

במדינה רוויית אלימות ואירועי דמים כשלנו, לא נותר לנו אלא למצוא תירוצים. תירוצים שמאפשרים לנו לחיות בלי פחד, שמעניקים לנו לגיטימציה להמשיך כאילו כלום, שלא ניראה חסרי לב בעיניי הזולת, ובעיקר לא בעיניי עצמנו.

פיגועי ירי בשטחים הם כבר מזמן לא פיגועים במלוא מובן המלה. זה לא פיגוע, זה פיגוע-ירי. יש הבדל. פיגוע זה עם מתאבד ועם חגורה ועם לפחות 10 קילו חומר נפץ. כזה שתוכנן בקפידה במשך חודשים על ידי חולייה מובילה שהיא זרוע של ארגון טרור רציני וידוע. אם סתם מחבל לוקח סתם נשק וסתם יורה - זה סתם פיגוע ירי. ואם זה בשטחים אז בכלל. השטחים זה בשטחים, מה לנו ולשטחים? אנחנו בדרך החוצה משם, לא? מי שבחר לחיות שם שיישא בתוצאות.

ועתה, בעקבות ההצלחה המסחררת של "פיגוע ירי", "בשטחים" ו-"רק שני הרוגים", קבלו גבירותי ורבותי את הכוכב החדש מבית היוצר של הישראלי-הרגוע-ששום-דבר-כבר-לא-מזיז-לו: "פלילי, אחי, פלילי". אז מה אם כל ערב גודשים את נמל תל אביב אלפי אנשים. אז מה אם כל אחד מהם, לו עצר לגלידה, היה חווה פיגוע כפי שחוו השבוע חפים מפשע אחרים במועדון ליד הטיילת. זה פלילי, זה ממוקד, לא ניסו להרוג אותנו, והנה, גם לא הצליחו. למעשה ההרוג היחיד באירוע בנמל תל אביב השבוע, הוא ערבי בן 43 מרמלה שעבד כשומר במקום. את המפגע טרם תפסו, כך שבסופו של דבר יוצא שאלמוני הרג ערבי. הלא אם צה"ל היה הורג את הערבי הזה אי שם בעזה, זה בכלל היה מבורך. אז בואו נברך.

כי אירוע פלילי הוא של אנשים אחרים. הציבור הרחב אינו יעד לפיגוע כזה, ולכן כשקורה דבר מה, הוא אינו חש מאוים. זה שחפים מפשע הם אלו שמוצאים את מותם באירועים הללו, זה פרט לא רלוונטי שנוח ונעים להתעלם ממנו. זה שבדרך כלל הפוגע והנפגעים הם בני אותו עם ואין סכסוך לאומי ביניהם, זה בכלל מרגיע אותנו. אין בינינו סכסוך לאומי, הוא לא שונא אותי על רקע הלאום שלי, הוא בכלל שירת בגולני בעצמו. והרוצח הזה פעל על רקע פלילי, פלילי, אתם מבינים מה זה פלילי? זה אומר שזו העבודה שלו בכלל. אם הוא לא היה מחסל, הוא לא היה מקבל משכורת מהבוס שלו, ולפיכך היה מצטרף למעגל האבטלה. לפחות הוא עושה משהו עם החיים שלו, שלא כמו כמה אנשים שאני מכיר.

ובניגוד אולי למה שמשתמע, אין לי בכלל טרוניות כלפי העם היגע, שאוכל מרורים ושבע ייסורים וכדי להמתיק את חייו – תירוצים למצוא חייב. אם "בשטחים" מרגיע את לבכם, ו"פלילי אחי" ממתיק את לילותיכם, אמרו אותם במלוא גרון, העיקר שבשקט תלכו לישון.
אך בכל זאת, אם אפשר, משאלה לסיום: גם אם שופינג אתם עושים בדיזינגוף או מלחה, רק שלא נגיע ל"שנאתי את עזריאלי גם ככה".