הספורט מזיק לעישון

אחד המשפטים האלמותיים בספר המופלא "הוצא מהקשרו", שכולו אמרות שפר של מיטב כדורגלני ארצנו, שייך לאלון מזרחי. כששאלו אותו איפה הוא רואה את המשך הקריירה שלו הוא ענה: "אני רוצה לשחק או באירופה או בספרד". האווירון לא הכי מבין בגיאוגרפיה, אם כי בלא מעט מובנים מסתבר שהוא צודק. ספרד היא לא תמיד אירופה, או כמו שאומרים תושביו של חצי האי האיברי: "אספיין איז דיפרנט".

עישון, למשל, הוא אחד הנושאים שבהם ספרד לא ממש מרגישה חלק מהיבשת. שכן אם ברחבי אירופה הופך העישון למוקצה מחמת מיאוס, בספרד עדיין מדובר במנהג מכובד, עם דגש על ה"עדיין". ואת כל זה אני מספר לכם כיוון שבקרוב, כך הוחלט, תהפוך ספרד עורה ותחבור לשכנותיה. על פי החוקים שעברו לאחרונה, החל מהשנה הבאה, לא זו בלבד שהעישון יאסר במקומות ציבוריים ובמקומות עבודה, הרי שבדומה לניו יורק הוא יאסר גם בברים ובמועדונים, שם אפשר יהיה לעשן רק באזורים המיועדים לכך, שיופרדו בברור מהאזור בו נמצאים אנשים שניקוטין אינו חלק מההגדרה שלהם ל"בילוי". כל זה נראה לכם אולי הגיוני למדי, אבל מהלך כזה עלול לגרום למלחמת אזרחים שנייה, כך יגיד כל מי שמכיר קצת את הספרדים ויודע שלא מעט מהם חיים על פי העיקרון המקודש: הספורט מזיק לעישון.

ואכן, עישון הוא סוג של ספורט לאומי בספרד. אחד התחביבים האהובים על הספרדים הוא מנהג ה"אפרטיבו" – סיבוב זריז ב-4-5 ברים, כשבכל מקום יושבים לא יותר מחצי שעה. כל ישיבה כוללת כוס בירה, 2-3 טאפאס ותחרות עישון סיגריות שבסופה משליכים את כל הבדלים על הרצפה. בכלל, כל כניסה למועדון / בר / בית קפה כרוכה בעזיבת המקום כשאתה מריח כמו נייר גלגול חרוך (ולרוב גם עם ניחוח דק של נקניקיה מטוגנת). על פינות עישון, כרגע, אין מה לדבר. כלומר, כל מקום הוא פינת עישון. הגדיל לעשות מלצר במסעדה אחת, שבתשובה לשאלתנו בדבר מאפרה, חייך חיוך משועשע והצביע למטה. מותר לאפר על הרצפה. תענוג. כולנו מאפרה אנושית אחת גדולה.

אין מדינה אירופית עם אובססיית עישון כמו ספרד. זה המקום היחיד בעולם שבו ראיתי אנשים רוכבים על אופנוע – יד אחת על הגז, יד שנייה עם סיגריה. חוק ברזל: לעולם לא תיתקע עם סיגריה לא דלוקה. פעם אחת קרה מקרה, אני באמת מתנצל. הלכתי ברחוב עם סיגריה בפה. עוד אני מפשפש אחר המצית במכנסיי, מתייצבת מולי צ'יקיטיטה, מכניסה יד לכיס, מוציאה מצית, מדליקה אותי - והולכת. עקרונות הנימוס הספרדי: אם רואים זקנה ברחוב עוזרים לה לעבור את הכביש. כשנכנסת לאוטובוס אשה בהריון מפנים לה מקום. כשמישהו תקוע עם סיגריה בפה - מיד מדליקים לו.

למרות שמהלך החקיקה כבר הסתיים, המקומות בהם העישון אסור בפועל, ספורים. למשל, המטרו. לכן, בכניסה לתחנה הקרובה למקום מגורי מתהווה לו מדי יום פסל סביבתי עשוי בדלים-בדלים. בכל פעם שאני מגיע לשם יושב בחוץ לפחות בנאדם אחד ויונק בתשוקה סוכריה-על-מקל של סרטן, מתאושש לו בקושי ממשהו כמו 11 דקות שלמות שהפרידו בינו לבין מנת הניקוטין שלו.

אם אתם חושבים שעישון הוא כמעט עניין תרבותי פה, אתם טועים. עישון הוא באמת עניין תרבותי פה. במסגרת איזה קורס צפינו בסרט בנושא התנגשות תרבותית. האם מדובר על המשבר במבנה המשפחה המסורתי בהודו בעקבות השפעת הטלוויזיה האמריקאית? איפה. עסקינן במקרה חמור בהרבה: חברה אמריקאית מגיעה לספרד, אוסרת על העובדים לעשן בבניין וגורמת למרד קטן, או כמו שאומרת אחת הדמויות: "זה לא עניין של כסף. זה עניין של עיקרון. זה נואסטרה קולטורה!!!".


אבל כדי לגלות את החיבה הספרדית לעישון בצורה הטובה ביותר, די ברכישת קופסת סיגריות. נתחיל במחיר: קופסא של 20 מקלות סרטן תעלה בצרפת 5-6 יורו, בבריטניה 5-6 ליש"ט, ובספרד – 2.30 יורו. אבל המחיר הוא החלק הפחות משמעותי. חשוב יותר להסתכל על האזהרה שנמצאת על הקופסה. בפורטוגל למשל כתוב בבירור "העישון הורג!". הגרסה הספרדית בחרה במשפט מותנה: Fumar puede matar. בתרגום חופשי: "העישון יכול להרוג". אם כי התרגום הקרוב יותר לרוח הדברים של משרד הבריאות הספרדי הוא: "תשמע אח שלי, קיבלנו פה לא מזמן כמה מחקרים, לא משהו רציני, מקיפים משהו כמו 50 שנה ובדקו אנשים מכל שכבת גיל, גזע או מין. לפי הנתונים, יש אנשים שפעם עישנו ואחרי זה לגמרי במקרה קיבלו כל מיני מחלות. נניח נפחת הריאות, או אפילו, במקרים קיצוניים, סרטן. אולי אפילו יש קשר בין השניים. אתה יודע מה, בוא לא ניקח סיכון. יש איזשהו סיכוי שמדובר בראיות נסיבתיות. לכן אפשר לומר שככל הנראה, אם כי אנחנו עדיין לא סגורים על זה - העישון יכול להרוג. לא יכול, עלול. עלול להרוג. אתה יודע מה, העישון עשוי – במקרים מסוימים, כן? – להרוג. אם אתה חוצה את הכביש, יש סיכוי שידרסו אותך? ככה גם כשאתה מדליק סיגריה. הבהרנו את הנקודה? יופי. עכשיו, אם כבר קנית חבילה – אפשר שאכטה?".