פרופורציות - הסכסוך בחבל אצ'ה

האי סומטרה הוא האי השישי בגודלו בעולם, והגדול באיי אינדונזיה. הוא גם הצפוני מבין איי אינדונזיה, והקרוב מכולם ליבשת אסיה. בקצה הצפוני של סומטרה שוכן חבל אצ'ה, שהוא אחד הייחודיים במחוזות אינדונזיה. אצ'ה הוא החבל האחרון באינדונזיה שנכנע להשתלטות ההולנדית, שהחלה במאה ה-17. "מלחמת אצ'ה", בין ההולנדים לסולטנות אצ'ה, החלה ב-1871 והסתיימה רק ב-1911. החבל (המכונה גם אטג'ה או אצ'ין, ושמו המלא הוא ננהגרואה אצ'ה דארוסלאם) גם נחשב לנקודה הראשונה אליה הגיע האיסלאם, במאה ה-11, במה שמכונה כיום אינדונזיה.

הולנד המשיכה לשלוט באיי אינדונזיה עד כיבושם בידי יפן במלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה ניסתה להשתלט מחדש על המושבות שלה ב"איי הודו המזרחית", אבל נוצחה במלחמה ממושכת, ואינדונזיה הפכה עצמאית ב-1949, ומיד נאלצה להתמודד עם שתי מרידות - האחת איסלאמית והשנייה קומוניסטית. עקב המסורת המוסלמית הוותיקה באצ'ה, זכתה תנועת המרד של "דארול איסלאם" לאהדה רבה בקרב התושבים, וב-1959 נאלץ השלטון המרכזי של אינדונזיה להכיר באצ'ה כ"אזור מיוחד" בעל סמכויות אוטונומיות נרחבות יחסית. צעד זה פייס חלק מהתושבים, אך אחרים המשיכו לזעום על ניסיונו של הממשל האינדונזי להחדיר רפורמות חילוניות ולכפות תרבות אינדונזית אחידה, ושאיפה לשלטון עצמי המשיכה להתקיים בחבל, בו ראו רבים את השלטון האינדונזי כהמשכו של השלטון הקולוניאליסטי המערבי.

ב-1976 פירסמה קבוצה בשם "תנועת אצ'ה החופשית" (המכונה GAM, או בשפה המקומית "גרקאן אצ'ה מרדקה"), בהנהגת אדם בשם טנגקו ("הנסיך") חסן די טירו, הכרזת "עצמאות והגדרה עצמית". בנוסף למתחים דתיים ותרבותיים, ניתן לייחס את הופעתה של GAM גם להגירה רבה מהאי ג'אווה לתוך אצ'ה, העשיר במשאבי טבע (כולל, כמה מפתיע, נפט וגז).

חסן די טירו הוא דמות מעניינת. הוא אחיין של מנהיג המלחמה למען סולטנות אצ'ה החופשית נגד ההולנדים, טנגקו טג'יק מאאט די טירו, שנהרג בקרב אלו בהוט ב-1911. הוא גם נצר למשפחת הסולטן האחרון של אצ'ה, ולכן מתהדר בתואר "נסיך". בספר שכתב, "מחיר החירות: היומן הבלתי גמור", הוא מתאר את עצמו כאיש עסקים מצליח שהתגורר "עם אישה יפהפייה וילד" בניו יורק. לאחר חיים שלווים, כאיש עסקים וכבעל גישה לחוגים הגבוהים ביותר של הממשל והעסקים בארה"ב, אירופה, המזה"ת ודרום אסיה, החליט לעזוב את חייו הקודמים ולחזור "ליערות השחורים של סומטרה", כדי להגשים את מה שראה כייעודו: לוחמת גרילה למען שחרור עמו. די טירו מתאר בספרו כיצד נחת בחופי אצ'ה בספטמבר 1976, וכיצד הכריז בארבעה בדצמבר 76', יום התבוסה של דודו מול ההולנדים, על עצמאותה של אצ'ה.

בהכרזת העצמאות הוא מתאר את אינדונזיה כהמשך ישיר של הקולוניאליזם ההולנדי, ואת בני האי ג'אווה (בו שוכנת בירת אינדונזיה, ג'קארטה) כאימפריאליסטים העושקים את תושבי אצ'ה וגוזלים את משאביהם. "היינו מוכנים לחיות בשלום עם בני ג'אווה, אילו רק נשארו באי שלהם ולא ניסו להשתרר עלינו", הוא כותב. הוא תוקף כל יליד אצ'ה המכנה את עצמו "אינדונזי" וטוען כי הגדרה עצמית זו מהווה "ויתור על מורשתו הטבעית" של האצ'נזי.

מיד עם פרסום הכרזת העצמאות הזו פתח הצבא האינדונזי במסע נמרץ לדיכוי התנועה. רק די טירו ועוד חברים ספורים בממשלה שהקים באצ'ה נמלטו ממוות. מאז סוף שנות ה-70' מתגורר חסן די טירו בשבדיה, ומנהל משם את מאבקו יחד עם סגנו, זאיני עבדאללה, אחד הבודדים משריו שהצליחו להימלט.

רק סיוע כלכלי מסיבי מצד לוב ואיראן השאיר את GAM על המפה ואפשר לה לחדש את התקפותיה על השלטון האינדונזי בשנות ה-80'. תגובת הממשל האינדונזי היתה מופרזת בחומרתה, ועל פי מקורות רבים היא שתרמה יותר מכל לתמיכה במורדים, שלדברי מקורות רבים לא היתה גבוהה במיוחד בתחילה. ב-1991 הכריזה אינדונזיה על חבל אצ'ה כשטח פעילות צבאי והגבילה מאד את הגישה אליו, כך שהתקשורת העולמית היתה מנועה מלדווח ממקור ראשון על המתרחש בו. מ-1991 ואילך ביצעו הכוחות האינדונזיים שורה ארוכה של פשעים נגד האוכלוסייה האזרחית בחבל, כולל חטיפות, עינויים, אונס ורציחות המוניות.

לפי ארגוני זכויות אדם גם ידם של המורדים אינן נקיות, אך הדיווחים על פשעי הצד האינדונזי רבות בהרבה וגם מפורטות יותר מהדיווחים על עבירות מצד תנועת אצ'ה החופשית. על פי הערכות שונות, כחצי מיליון איש נעקרו מבתיהם בשל הלחימה בין ה-GAM לצבא האינדונזי, ועשרות אלפים נהרגו.

לאינדונזיה כל מיני האשמות נגד GAM, ולאצ'נזים וסניגוריהם יש תשובה לכל סעיף: אינדונזיה טוענת ש-GAM סוחטים את בעלי העסקים בחבל? GAM משיבה שהיא הממשלה הלגיטימית ולכן זכותה להטיל מס (10% על עסקים גדולים, 2.5% על קטנים, הלוואי עלינו); אינדונזיה טוענת ש-GAM הרגו מורים משום שבחרו ללמד את התרבות האינדונזית? GAM משיבה שחלק מהמורים היו פעילים שלה, שנרצחו על ידי האינדונזים דווקא, ואחרים היו מלשינים בשירות האינדונזים; אינדונזיה טוענת ש-GAM היא תנועה גזענית, העוינת את המיעוט הג'וואנזי באצ'ה? GAM משיבה שאותו מיעוט הובא לאצ'ה ממטרות קולוניאליות מובהקות על ידי אינדונזיה עצמה, ואינו מיעוט לגיטימי בחבל, אף שהוא מוזמן להישאר באצ'ה החופשית; אינדונזיה טוענת שרבים מלוחמי GAM הם פושעים לשעבר או סתם מבקשי נקמה - GAM משיבה שאותם הדברים בדיוק נכונים, על פי מיטב המחקרים, בנוגע לתנועת העצמאות של אינדונזיה בשנות ה-40', ולמעשה לתנועות לאומיות רבות מאד. אז מה, תנועת העצמאות האינדונזית לא היתה לגיטימית?

ראוי לציון שלמרות ש-GAM היא תנועה בעלת אופי מוסלמי מובהק, היא נמנעת מפיגועי טרור – לא פיגועי התאבדות ולא הנחת מטענים בריכוזים אזרחיים בכלל. כשהם תוקפים יעדים שאינם צבאיים במובהק, אלה לרוב חברי המיעוט הג'אוונזי, המואשמים על ידי GAM בשיתוף פעולה אישי עם כוחות הצבא הפועלים נגדם.

ב-1996 הכריזה ממשלת אינדונזיה כי GAM חדלה להתקיים, אולם מצבת הכוחות האינדונזיים בחבל, שמנתה על פי ההערכות כ-35 אלף חיילים, לא קטנה, והפשעים נגד האוכלוסייה המשיכו להתבצע.

ב-1999 פורסם בתקשורת האינדונזית כי GAM התפלגה לשתי תנועות יריבות – "החזית הלאומית לשחרור אצ'ה סומטרה", שמייצגת לכאורה את הארגון המקורי בההגת די טירו, ו"מועצת השלטון של תנועת אצ'ה החופשית". שני הארגונים המשיכו להשתמש בשם GAM ובסמלי הארגון. על פי אחד הדיווחים, הרקע הוא שדי טירו בן ה-76 חלה, ושסכסוך התגלע על ירושת המנהיגות - די טירו רצה שבנו יירש אותו, ואילו אחד מסגניו, מוחמד חוסין דאוד, רצה את התפקיד לבנו שלו.

אבל מחלוקת אישית זו גם שימשה זרז להעמקת מחלוקות רעיוניות. הפלג הפורש, בראשה נעמד דון זולפאהרי (שהיה מזכ"ל GAM תחת די טירו) שם דגש על התקנת משטר הלכה איסלאמי באצ'ה, ומוכן לשם כך לקבל את מרותה הרשמית של אינדונזיה. הפלג של די טירו מתון יותר בנוגע לאיסלאם, אבל מתעקש על עצמאות. הפלג הפורש פועל ממלזיה, באמצעות ערוצי הקשר עליהם הסתמך בעבר די טירו, שנאלץ לעבוד דרך סינגפור.

באותה שנה התנצל המפקד העליון של הכוחות האינדונזיים באצ'ה, הגנרל וויראנטו, על כל "הפרזות" שאולי בוצעו, והבטיח (רק הבטיח) להסיג את רוב הכוחות מהאזור. במקביל להודעה זאת ביטלה אינדונזיה את מעמד "שטח הפעילות הצבאית" של אצ'ה, והכריזה כי לא תכנה עוד את GAM בשם "תנועת הפרות הסדר באצ'ה", אלא רק "תנועת הסתה בלתי מאושרת".

אך האלימות בחבל נמשכה, ואף החריפה שוב ב-2003, עובדה שגרמה לחידוש האיסור על הגעת תקשורת זרה לאי. וכך זה ודאי היה נמשך לולא החליט הטבע להתערב. ב-26 בדצמבר 2004 אירעה רעידת אדמה באוקיאנוס ההודי. כתוצאה מכך נוצר גל הדף עצום – צונאמי – שהלם בעוצמה רבה בחופי האגן הדרום-מזרח אסייתי. בחבל אצ'ה לבדו נספו עשרות אלפים, ורבים עוד יותר נותרו חסרי כל.

מיד עם רדת המהלומה הכריזה GAM על הפסקת אש חד צדדית במטרה לאפשר לגופי סיוע גישה לנפגעים. אינדונזיה הגיבה בצעד דומה וביטלה את הגבלות הביקור בחבל, ואף שלחה את אנשי הביטחון שלה לבצע את המשימה הקשה של איתור ואיסוף הגופות. במקביל חודשו מגעי השלום שני הצדדים, שהיו מקוטעים מאז 1999 (בעיקר, אבל לא רק, עם הפלג הפורש).

בניגוד לאותם מגעים, הפעם נראה שיש התקדמות של ממש. בחטיאר עבדאללה, איש הפלג של די טירו ונציג ה-GAM המאוחד בשיחות שנערכות בהלסינקי בירת פינלנד, הודיע בשבוע שעבר כי ארגונו מכיר בכך ש"הסכסוך אינו יכול להיפתר בצורה כזו", כלומר על ידי עצמאות לאצ'ה. הארגון הסכים לדון בהרחבת האוטונומיה והדיונים נמשכים בימים אלה. חבל רק שנדרש אסון טבע מהגדולים בעידן המודרני כדי להגיע לכך.