ענן שחור נוטה לרדת מכיוון מערב ומתקרב לעבר חופי מדינת ישראל, ענן של גשם חומצי ועכור, שהרכבו המדוייק לא ברור אך דבר אחד ידוע, טוב לא יצא ממנו.
לראשונה בתולדות מדינת ישראל ממשלה ריבונית ישראלית מתכוונת לעקור בכח אלפי יהודים מבתיהם אך ורק בשל היותם יהודים (שרון: "עד סוף 2005 לא ישארו יהודים בעזה"). בגין הצליח לעקוף את הצורך בטרנספר בימית, על ידי חזרה אל העם בבחירות שנערכו שנה לפני העקירה ועל ידי "ריקון" החבל מתושביו המקוריים באמצעות שלמונים. הפעם, כפי הנראה, אצל רוב התושבים זה לא הולך לקרות.
המתיישבים, חדורי תחושת שליחות בבחינת האצבע שבסכר, מבינים שהקרב הפעם הוא "על כל הקופה" כלומר, על ירושלים, ובצדק. איש אינו מסתיר זאת, אולמרט כבר אמר זאת במפורש ומי שלא מבין זאת שיסתכל על צהלתם של הח"כים הערבים שהיוו חוליה הכרחית בתהליך החקיקה. דבר זה גורם לתושבים רבים להתאזר בתעצומות נפש, לסבול את הפצמרי"ם (שנופלים למרות ה"הודנה") ואת חיצי הארס של הממשלה והתקשורת.
רבים מהאגף השמאלי-שרוני עימם אני מדבר לאחרונה אומרים לי "ומה עם היום שאחרי?" אז זהו, ברצוני להכריז בזאת שמבחינתי אין "היום שאחרי"! "היום שאחרי" בשבילי הוא "היום שלפני" עבור הוריי הגרים בשומרון, ו"היום שאחרי", חלילה, עבורם הוא "היום שלפני" הנסיגה מירושלים וקריסתה הסופית של מדינת ישראל.
אי לכך, מאחר ומושג "היום שאחרי" הוא פיקציה שמטרתה לטרפד את המאבק ולהכשיר את הדעת לגירושים הבאים, אני אלחם בגירוש הגזעני הזה בכל הכח כאילו מושג זה לא קיים. אעשה ה-כ-ל, למעט אלימות שבה שכרי יצא בהפסדי, אך כולל מעבר גאה על החוק על מנת לעצור את הזוועה הזו מלהתממש, מתוך הכרה שכישלון המאבק יוביל את המדינה לחיות על זמן שאול, כתוצאה מאיבוד זכותה המוסרית להתקיים, ולקטסטרופה ביטחונית לעומתה יראו ארבע וחצי שנות הדמים של מלחמת אוסלו כמשחק ילדים. החוק בנסיבות הללו יהיה עבורי כחוקים שנחקקו בסדום, כחוקי הגזע המפלים אותם הפר מרטין לותר קינג בגאווה במאה הקודמת בארה"ב.
לכל אלו המודאגים ממרקם היחסים הפנימי בחברה הישראלית אני אומר שעדיף שקודם ידאגו שבכלל ישארו כאן ישראלים חיים... מישהו חושב ברצינות, שהדור הצעיר בגוש קטיף ובשאר הציונות הדתית, שהקים את ארבעת היישובים היחידים שנוסדו בנגב בשנים האחרונות, ומתמודד עם היותו מוקף מאות אלפי ערבים, יתעודד ויתמלא מוטיבציה להמשיך וליישב את הנגב כשיראה את הוריו נעקרים בכח ובאכזריות? הפרסומים האחרונים מדברים על כך שהשוטרים מתאמנים בכיפוף ידי נשים כדי לקרוע את ילדיהן מידיהן וכל זאת בטכניקה מיוחדת ללא השארת סימנים על מנת למנוע הגשת תלונה... אין ספק שצ'אושסקו בודאי מחייך שם למעלה.
מישהו באמת חושב שמראות חיילים המחריבים חבל ארץ שלם של חלוצים, על בתיו ובתי כנסיותיו לקול מצהלות האויב יגבירו את המוטיבציה לשרת, מוטיבציה הירודה כיום בלאו הכי בהשוואה לעבר?
האם מישהו מאמין, לאור הניסיון המר של אוסלו, שיש סיכוי שהניסוי הזה בבני אדם יצליח? האמנם טחו העיניים מראות שהגליל מתקרב במהירות למצבו של גוש קטיף? תהליך שיואץ באם חלילה יתממש האסון.
ממשלת ישראל, כמו באוסלו, מרדימה את העם ומובילה אותו שוב ממש כמו העכברים שהלכו אחרי החלילן מהמלין. אעשה הכל על מנת למנוע מהציבור בישראל לקפוץ שוב לנהר הדמים הזה.
מבחינתי אין "היום שאחרי"
ערן שטרנברג, דובר ישובי חבל עזה
1.3.2005 / 13:01