צא בחוץ - סיפורים מהפריפריה של העולם

נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, יצא בשבוע שעבר למסע דיפלומטי באירופה. הוא נועד עם ראשי נאט"ו, עם ראשי האיחוד האירופי, ועם נשיא רוסיה - ולדימיר פוטין, ואפילו מתנגדיו החריפים נאלצו להחמיא לו על הופעות מהוקצעות, בהן אמר ועשה את כל הדברים הנכונים. זאת, בניגוד בולט לתחילת כהונתו הראשונה, אז נדמה היה שהוא וממשלו לא החמיצו הזדמנות להעמיק את הקרע בין אירופה לארה"ב. אפילו שר ההגנה, דונלד ראמספלד, שטבע את הביטוי המזלזל "אירופה הישנה", נאלץ להתקפל: כשעיתונאי אחד הזכיר לו את ההערה נאלץ להשיב: "זה היה ראמספלד הישן".

עם זאת, למרות הופעתו המוצלחת של הנשיא ביבשת הישנה, שררה הסכמה רחבה בין הפרשנים השונים שהביקור לא השיג תוצאות של ממש. בוש נאלץ להודות בנימוס בקיומה של אירופה מאוחדת, אבל ניסה לדחות את רוע הגזירה כשעמד על חשיבותה של הברית האמריקאית עם נאט"ו – בה הוא יכול להתמודד עם מדינות אירופה השונות בנפרד, ולעתים אף לתמרן אותן זו נגד זו, במקום להתעסק עם שותף כמעט שווה.

בכל פעם שההמנון הדרום קוריאני - "אייגוקגא" ("שיר אהבת הארץ") - מושמע ברדיו, בטלוויזיה, באירוע ספורט או בחנות כלבו, או אפילו כשהוא מורד מהאינטרנט, מקבלת משפחתו של המחבר אהן איק-תאי כמה גרושים כתמלוגים. אמנם בשנה שעברה הסתכמו התמלוגים ב-6,000 דולר בלבד, אבל סכום זה הספיק כדי שאזרחי המדינה יתמרמרו, וידרשו מהממשלה לרכוש את הזכויות על השיר, או פשוט להחליף את ההמנון.

משפחתו של איק-תאי, המתגוררת כעת בספרד אומרת: "אנחנו מאד מצטערים על כל המחלוקת הזו, ואנו מוכנים לקבל כל החלטה של העם בדרום קוריאה". אך מקור במשרד התרבות הקוריאני מפרש כי משמעות דבריהם אינה נכונות לוותר על הזכויות, אלא ציפייה לפיצוי כלשהו. על פי החוק בדרום קוריאה זכאית משפחתו של בעל זכויות יוצרים לקבל תמלוגים במשך 50 שנה מיום מותו. אהן איק-תאי הלך לעולמו ב-1965.

לדרום תאילנד בעיות חמורות יותר – האזור הולך והופך לשטח מלחמה לכל דבר. מכונית ממולכדת התפוצצה בתחילת השבוע בעיר סונגאי קולוק שבחבל נראתיוואט, והבריחה את התיירים המאלזים שבהם תלויה פרנסת רבים מהתושבים. ממשלת מאלזיה הכריזה על דרום תאילנד כ"יעד מסוכן" וקראה לתושביה להתרחק מהמקום.

במקביל נשמעות מחאות עזות על תוכניתו של ראש הממשלה, תאקסין שינוואטרה, למנוע תקציבי פיתוח מכפרים התומכים במורדים. מפלגתו של תאקסין לא זכתה אפילו במושב בודד בשלושת המחוזות המוסלמיים שבדרום, כך שאין שיקול פוליטי שיעצור אותו. בניגוד לכלכלה, שפורחת תחת שלטונו של תאקסין, ובזכותה העניקו לו הבוחרים ניצחון סוחף בבחירות לפני כחודש, הסכסוך עם הבדלנים המוסלמים בדרום רק החמיר בשנות שלטונו, ורבים מפקפקים אם המדיניות החדשה והנוקשה היא שתעזור.

כ-500 חוות בסין מגדלות דובים, במטרה לנצל את מיצי הקיבה שלהם ליצירת סמי מרפא. "המגדלים מתייחסים בברבריות לדובים והורגים אותם, למרות שהם מצויים בסכנת הכחדה חמורה", אומרת ג'יל רובינסון, יו"ר קרן החיות של אסיה. לדבריה, בחוות רבות עדיין משתילים לדובים קטטרים לתוך כיס המרה, למרות ששיטה מכאיבה זו אסורה בסין מאז 1993, אז הגיע מספר הדובים החיים בשבי ל-10,000. גם שיטות "הומאניות" כביכול, כמו זו המכונה "טבילה חופשית" וכרוכה בניקוב חורים בבטן הדוב, גורמות לבעיות בריאותיות חמורות. "אין דרך הומאנית להוציא מיצי מרה מדובים. הממשלה נופלת קורבן להונאה מצד גורמים המונעים על ידי תאוות בצע", אומרת רובינסון. קרן החיות של אסיה ניסתה, בשיתוף עם הממשלה, להחזיר דובים מהחוות לטבע, אך ההצלחה היתה חלקית בלבד, בעיקר עקב הבעיות הבריאותיות של הדובים ששוחררו.

הנצרות הולכת ומתפשטת, ומרכז הכובד שלה נדד דרומה וממוקם כעת סמוך לטימבוקטו, במדינת מאלי המוסלמית ברובה. עד סוף מאה זו ינדוד "מרכז הכובד" – שפירושו הנקודה בעולם שבה יש מספר שווה של מאמינים ממזרח וממערב, מצפון ומדרום – אף יותר דרומה, ויגיע לניגריה. מאז נוסדה הנצרות נדד מרכז הכובד שלה לקונסטנטינופול – בירת האימפריה הרומאית המזרחית. עם תהליך הניצור של אירופה הגיע מרכז הכובד של דת זו, בשנת 1500, לנקודה הצפונית ביותר שלו – בודפשט שבהונגריה. עם גילוי העולם החדש החל מרכז הכובד להדרים, וב-1900 הגיע למדריד. הנצרות, שקופאת באירופה, דווקא פורחת באפריקה וממשיכה להיות חזקה מאוד באמריקה הדרומית. הזרם הקתולי בנצרות פורח באפריקה במידה כזו שהועלתה הצעה כי כמרים מאפריקה ייסעו לאירופה כדי להחיות את העניין בכנסייה. עוד סימן לעוצמתן של הקהילות הנוצריות באפריקה ניתן למצוא בעובדה שקרדינל ניגרי בשם פרנסיס ארינזה נחשב לאחד המועמדים המובילים להחליף, בבוא השעה, את האפיפיור הנוכחי.

כל חייל ששגה בשיקול דעת וחרד לגורל הקריירה הצבאית שלו יכול להתעודד למקרא סיפורו של נשיא פקיסטן, הגנרל פרבז מושארף. באתר אינטרנט ממשלתי רשמי שנפתח בשבוע שעבר, פירסם מושארף מכתב בו סיפר שרק המלחמה בין פקיסטן להודו הצילה אותו ממשפט צבאי. "כשהייתי קצין צעיר נפתחו נגדי הליכים משפטיים בגין עבירת משמעת. רק המלחמה נגד הודו שפרצה הצילה אותי, והאישומים בוטלו לאור תפקודי המוצלח באותה מלחמה", מספר מושארף. כעת נותר רק לתהות אם הסתבכות משפטית כלשהי עמדה בבסיס המלחמה שיזם מושארף נגד הודו ב-1999, שזמן קצר אחריה תפס מושארף את השלטון.

ולסיום, כל החרדים לדמותה המוסרית של ארה"ב בכלל, ושל מדינת אלבאמה בפרט, יכולים לנשום לרווחה: בית המשפט העליון של ארה"ב דחה השבוע עתירה חוקתית נגד חוק של מדינת אלבאמה האוסר על מכירת אביזרי מין. בית המשפט סירב לדון בעתירתם של קבוצת אזרחים הנוהגים להשתמש באביזרי מין, ושל שני סוחרים שטענו כי הסוגייה מעלה שאלות חשובות בנוגע לזכות לפרטיות בחדר השינה. החוק אוסר על הפצתו של "כל מתקן המתוכנן ומשווק בעיקר לצורך גירויים של איברי מין אנושיים". על הפרה ראשונה של החוק צפויים העבריינים הנוראיים לקנס של עד 10,000 דולר ועד שנה בכלא. העותרים טענו כי מדובר בניסיון להתערב לאנשים בחיי המין, ואילו המדינה טענה שהחוק אוסר רק על מכירה "פומבית" של אביזרים מעין אלה, אם כי לשון החוק אינה עורכת שום אבחנה שכזו. עכשיו מצבה של אלבאמה – אחת המדינות העניות ביותר בארה"ב – ודאי ישתפר כהרף עין, בזכות הצניעות והחסידות שישרו על יושביה. שבוע טוב.