עשה את שלו – וואליד ג'ומבלט

במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, אין דבר כזה שאין דבר כזה. וואליד ג'ומבלט הוא אולי ההוכחה הטובה ביותר לכך. ג'ומבלט (ששמו נכתב לעתים גם כך: ג'ונבלט) הוא כיום האיש אליו נשואות עיני העולם כולו, אם בתקווה ואם בחרדה. עם הריגתו של רפיק אל-חרירי, לקח ג'ומבלט על עצמו את משימת תוכנית ההתנתקות הצפונית: סוריה מלבנון. אבל יש לזכור, שבתי הקברות בביירות מלאים באנשים שהגו בתוכנית דומה, אך נדמה למנהיג הדרוזי אין יותר מה להפסיד. להיפך. הוא בטוח שהוא בתנופה.

אביו של ג'ומבלט, כמאל, הקים בלבנון את המפלגה הסוציאליסטית-פרוגרסיבית (ה-פי.אס.פי) והיה לאחת הדמויות הנערצות במדינה כולה, ובעדה הדרוזית אותה הנהיג בפרט. ג'ומבלט הבן נולד באוגוסט 1949, והיה לנער סורר ולסלב מקומי שסובב לא מעט ראשים בצור ובצידון. הוא התחנך באוניברסיטה האמריקאית בביירות ובהמשך גם בצרפת, והקפיד להתרחק מפוליטיקה. ג'ומבלט סירב להיכנע לתכתיבי העדה הדרוזית ובעדו דוהר על אופנוע לבוש בג'ינס ובז'קט עור, מנפץ טאבואים על ימין ועל שמאל, נשא אישה ירדנית לא דרוזית לאישה. אך ב-1977 השתנה גורלו. אביו כמאל השמיע את מה שהפכה לביקורתו האחרונה על מעורבות סוריה בלבנון, ונורה למוות ברחוב. כעת נאלץ וואליד להתמודד עם המנהיגות והדרוזים מצידם נאלצו להתמודד עם וואליד.

בתום 40 ימי האבל על ג'ומבלט האב זומן וואליד לדמשק, אל הנשיא חאפז אל-אסד. כשראה הנשיא שהעלם טרם גיבש דעה חד משמעית כלפי סוריה, סינן לעברו: "עד כמה אתה דומה לאביך!". מה שהנשיא התכוון לומר הוא, כי גורל הבן יהיה זהה לזה של אביו אם לא יתמוך בהישארותה של סוריה בלבנון. "אביך", המשיך הנשיא באותה פגישה, "נהג לשבת בדיוק בכיסא הזה", אמר והצביע על כיסא ריק בחדר. ג'ומבלט חזר לארצו ובמשך שנים לא שמעו ממנו מילה רעה אחת על סוריה.

הכל השתנה במלחמת לבנון. בעת הפלישה הישראלית למדינה ולמחוז השוף, הנהיג ג'ומבלט מליציה דרוזית שפעלה נגד הנוצרים שהתיישבו בסמוך לכפרי הדרוזים (נגד ישראל לא נקף אצבע). מביתו שבמוכתרה ניהל מגעים עם ישראל על הקמת אוטונומיה דרוזית במחוז, על ידי מניעת שליטה פלסטינית באזור. אך כשישראל העבירה את השליטה באזור דווקא לכוחות הנוצרים בלבנון, עזב ג'ומבלאט את ביתו ועבר לדמשק, שם ניסה לגייס את תמיכת סוריה למטרותיו.

בהיעדרו קשר הנשיא החדש של לבנון, באשיר ג'מאייל (עוד קורבן התנקשות בפני עצמו), יחסים עם שבט ארסלן הדרוזי, יריביו של ג'ומבלאט. כעוס ונבגד הצטרף ג'ומבלאט לחזית הישועה הלאומית, ברית פרו-סורית שהתנגדה לממשלת לבנון. חמושה במצבור אדיר של נשק סורי שסופק על ידי ברית המועצות, החלה המליציה של ג'ומבלאט להדוף את המליציות הנוצריות מהשוף בסתיו 1983. עם נסיגת הכוחות הישראלים לקראת סוף 1983, החלה לחימה כבדה בין הצדדים ועל פי דיווחים, טבחו כוחותיו של ג'ומבלאט כ-1,500 בני אדם והביאו לגירושם של עשרות אלפים מבתיהם. בנאום שקנה לו את מקומו כמנהיג הדרוזים בלבנון אמר: "בסיוע סורי גירשנו את כל הנוצרים וכעת האזור יהיה דרוזי לחלוטין".

במהלך שנות ה-80 נותר ג'ומבלאט תחת חסותה של סוריה, כשהוא מסייע לה למנוע מלבנון להגיע לכל הסכם, שיסיים את מלחמת האזרחים הקשה בה היתה נתונה. הכוונה היתה לכל הסכם, שלא יעגן בתוכו את שליטת דמשק בביירות. עם זאת, הקפיד לשמור על יחסים טובים גם עם לוב וברית המועצות ואף שמר על ערוץ תקשורת חשאי עם ישראל, על כל צרה שלא תבוא. לאחר תפיסת סוריה את השלטון ביירות דה פקטו באוקטובר 1990, תוגמל ג'ומבלט בהתאם לנאמנותו. הוא שודרג מיידית לתפקיד שר בממשלה, וקיבל עמדת כוח כזו שאפשרה לו להיבחר לפרלמנט גם בבחירות של 92' ו-96'. יש שיספרו כי עמדות אלו איפשרו לו גם לצבור הון לא מבוטל.

במהלך מערכות הבחירות האחרונות, נהג לקבל מאנשים שביקשו לחבור אליו פוליטית ולהשתכשך בקשריו החשובים, בין חמישה לשבעה מיליון דולרים. אחד התפקידים בו שימש היה שר הפליטים, מינוי מפתיע לאדם שאחראי במידה לא מבוטלת למרבית העקורים במדינה. הוא עצמו חש מנותק מסביבתו, ובראיון לבי.בי.סי ב-1995 אמר ג'ומבלאט: "אין דבר כזה זהות אתנית 'לבנונית', דבר כזה אינו קיים עבורי".

הפיל השחור שעבר בין סוריה לג'ומבלט הוא תולדה של מעורבותו ההולכת וגדלה של בשאר אסד בזירה. אסד הבן סיפח לעצמו את השליטה על התיק הלבנוני וסילק את כל אותם בכירים סורים שניהלו למעשה את המדינה השכנה. אלה היו מקורביו של ג'ומבלט ושל ראש הממשלה רפיק אל-חרירי. בבחירות של 98', בהעדר הגיבוי הסורי המוכר, נותר ג'ומבלט ללא כל תפקיד בממשלה. אט אט החלה ההנהגה הלבנונית הסורית להשתנות - במקום מצביאים שנתנו את אמונם לסוריה תפסו את השלטון אנשי חרש ומודיעין צבאיים. ג'ומבלט, שחש כילד שהוריו אבדו, הזהיר מפני מה שהוא כינה "מיליטריזציה" של הפוליטיקה הלבנונית. עם זאת, הקפיד לא להטיח האשמות בשכנה המאיימת ולהזכיר כיצד הוא ואנשיו לחמו כאחים לצדם של החיילים הסורים.

בשנת 2000 תפס בשאר אסד את כס אביו בדמשק. עיתוני סוריה דיווחו על מעילות כספים שביצעו בכירים סורים שפעלו בלבנון בשנות ה-80' וקשרו אותן לג'ומבלט. זה הבין במהרה כי בבחירות של אותה שנה לא יוכל לסמוך על גיבוי סורי, ומיהר לבצע מהפך אידיאולוגי שלא היה מבייש את אורנה דץ. לפתע הוא קרא ל"תיקון" ביחסי סוריה-לבנון, תוך שהוא מגנה את התערבות סוריה בתהליכים הפוליטיים במדינתו. אז גם מיהר לחתום על הסכם פוליטי עם הפלגים הנוצריים במחוז בחירתו. חציית הכביש הפוליטית הזו השתלמה לג'ומבלט ולבני בריתו, שקיבלו שלושה מושבים בפרלמנט. הפופולאריות החדשה נעמה מאוד למנהיג הדרוזי הוותיק, שכבר ראה כיצד חומקת לו הקריירה הפוליטית מבין הידיים. משראה כי טוב, אימץ לעצמו תחביב אקסטרים חדש - התנגחות בסוריה.


"אני תומך בנוכחות סורית מסוימת בלבנון, מסיבות אסטרטגיות", אמר בהזדמנות בראיון טלוויזיוני, "אך על סוריה לשקול מחדש נקודות התערבות שאין להן דבר עם אסטרטגיה". אסד זעם. בסוריה הודיעו כי הוא כבר לא אורח רצוי בדרגים הרשמיים בדמשק, ומיהרו להזמין לביקור ממלכתי בסוריה את יריבו הגדול בקרב הדרוזים, טלאל ארסלן. בלבנון פוזרו שמועות שהוא בכלל סוכן ישראלי. באפריל 2003 התפוצצה מעטפת נפץ ופצעה את אחותו ואת אחייניתו של אחד מיועציו הבכירים של ג'ומבלט. בעיני רוחו ראה את גורלו של אביו מתקרב אליו, ומיהר לבקש פיוס עם הסורים. הוא הוזמן לראשונה זה זמן רב אל הארמון בדמשק, וכשחזר השאיר את התבטאויותיו העוינות באותו חדר בו נותרו לאחר המפגש עם אסד האב.

בספטמבר 2004, החליטה סוריה להאריך את כהונתו של הנשיא, אמיל לחוד, בשלוש שנים נוספות, חרף רצון העם בלבנון ואל-חרירי התפטר מתפקידו כראש ממשלה. ארצות הברית כפתה על מועצת הביטחון את החלטה 1559, לפיה סוריה חייבת לצאת מלבנון ולחדול מלהתערב בענייניה. בהרגישם כי הגיבוי לשאיפתם הולך ומתגבר הצטרפו חרירי וג'ומבלט באופן בולט לאופוזיציה וג'ומבלט היה לדובר העיקרי. כעת עם יציאתו של חרירי מהמשחק, הוא חש כי זו שעתו הגדולה. הוא תקיף יותר במאבקו הציבורי נגד סוריה ואחריו הולכים רבים מבעבר. לפחות עד המפגש הבא עם אסד. לאחרונה הטיח בו שר העבודה הלבנוני, חבר מפלגת הבעת' הסורית: "אתה תיצלב מעל מזבלת ההיסטוריה בשל בוגדנותך, אתה לא בלתי ניתן להשגה, ידנו תגיע גם אליך".