עם הראש בקיר

וואו איזה סרט. סרט שבאמת פרק לי את הצורה. יצאתי ממנו והרגשתי שנפל לי פטיש על הראש. הסרט המצוין הזה של פאטי אקין (שזכה באוסקר האירופאי לבימוי) מספר את סיפורם של מהגרים טורקיים בגרמניה. נכון, מהגרים בכל ארץ באירופה ובכלל הם תמיד אופציה די קבועה לאיזה אוסקר. רק שהפעם כל הקלישאות מושמות בצד. זה סרט גבירותיי ורבותיי, שאסור לכם לפספס.

נערה טורקית צעירה ומשוחררת, פוגשת גבר שיכור, אלים, מכוער ומבוגר ממנה בהרבה, לאחר ששניהם ניסו להתאבד. היא משכנעת אותו להתחתן אתה חתונה פיקטיבית, בגלל לחץ משפחתה להינשא לטורקי. לכאורה אחלה תוכנית, בפועל מתכון די בטוח לטרגדיה שכתובה על הקיר.

ברור שזהו לא הסרט הראשון שתיקחו בספריה, וברור שאם בא לכם לצחוק קצת בסוף שבוע, הגעתם למקום הממש לא נכון. וכן סרטים בגרמנית זה אסוציאציות לז'אנר אחר, אבל בכל זאת תנו לעצמכם צ'אנס. אם תראו רק סרט איכותי אחד השנה רצוי שזה יהיה זה. כל מה שלא נכתוב לא יתאר את עוצמת המועקה הקטלנית שנחה עלינו מאז שהוצאנו את הכותר מהמכשיר. זאת ברלין אחרת, כואבת, דואבת וכל כך לא קולית. זו לא ברלין של ה"דונר קבב" ביורו. זוהי אירופה העכשווית והאמיתית שהבעיה המיקרוקוסמית שמוצגת בסרט, היא למעשה הבעיה האמיתית של כל אירופה של ימינו.

שלא תבינו אותנו לא נכון. עם כל המרירות, האלימות והרומנטיקה שמתה הסרט הזה בסופו של דבר, תמיד שומר על חיוך אירוני. במילים אחרות, רכבת ההרים הרגשית שהסרט הזה יעביר אתכם, שווה את השעתיים שתקדישו לו מזמנכם.