כך הובטח בתנ"ך

"אוהבים אותך ארץ ישראל", זועק הסטיקר מאלפי מכוניות ברחבי הארץ. למרות היותו של הסטיקר הזה לכאורה א-פוליטי, ומסרו מסתכם באהבת המולדת, עוד לא ראיתי שמאלני אחד שהדביק סטיקר כזה על רכבו, כל המדביקים הם ימנים ולרוב גם דתיים. למה? האם הציבור השמאלני בארץ לא אוהב את א"י? האם הוא אינו מאמין בזכותנו עליה? ומהי בכלל זכותנו על א"י?

במקום בו האנגלי או האמריקאי היה צוחק בפרצופך, מרים גבה ופוער עיניים בתדהמה לשמע השאלה לגבי זכותו על ארצו, מגרד היהודי בפדחתו ומתחיל לפקפק. בין הזכויות על ארצנו נהג ז'בוטינסקי למנות זכות אחת נוספת ששמה "זכות הככה": כשתהיה רוח העם היהודי בריאה ואיתנה ככל העמים, לא יהיה פקפוק בזכות זו, והתשובה לשאלה לזכותו על ארצו תהיה פשוט "ככה", בתמיהה על עצם השאלה.

ובכל זאת עלינו לשאול את עצמנו, על שום מה הגענו מכל רחבי תבל לארץ "זרה", ייבשנו ביצות, מתנו במחלות, קנינו אדמות, דחקנו את רגלי התושבים הערביים ואת חלקם גרשנו במלחמה, נלחמנו וסבלנו אבדות בנפש וברכוש? את כל המעשים והמאמצים הללו, חייבים אנו להצדיק בצידוק שיכריע את הכף לזכות ישיבתנו בארץ. עלינו להכיר בזכויות ההיסטוריות התרבותיות והדתיות שלנו, שכולן נובעות מהתנ"ך שמתאר את תקופת ההשתרשות שלנו בארץ שבה קיימנו מדינה עצמאית עד לחורבן הבית. ישנם שמסרבים להישען על התנ"ך ומסתפקים בטיעון כמו "באנו בשביל מחסה". טיעון זה הינו 'משענת קנה רצוץ' שאינו מצדיק אפילו את ישיבתנו בתל אביב. שורשינו ההיסטוריים הדתיים והתרבותיים הללו הם המצדיקים ומבססים את ישיבתנו כאן. כדי לקבוע את זכויותינו על ת"א, עלינו להסתמך על התנ"ך, וכשנפתח אותו נגלה להפתעתנו כי חברון, שכם ועזה, הם מקומות ההתרחשות המרכזיים, ולכן הם שורש זכותנו. כל השומט את זכותו על האזורים האלה שהם "קלף מנצח" בויכוח, יגלה כי נשמטת הקרקע מתחתיו, ויתקשה למצוא צידוק לישיבתו בגליל או בשפלה.

כל חיי אני גר ב-"קריית ארבע, היא חברון". זהו אזור עם נוף הררי יפהפה של כרמים וטרסות (עוד מימי בית שני), וביתי סמוך מאוד לבתיה של העיר חברון. מגיל קטן טיילתי יחד עם המשפחה בעיר העתיקה ובכותל, במערת המכפלה בה קבורים האבות והאמהות, ובשאר חלקי הארץ. אנחנו לא דתיים, אבל אנחנו משפחה שאוהבת לטייל ואוהבת את ארץ ישראל. חונכתי על ארץ ישראל השלמה, ובכיתה ג' של בית הספר הממלכתי (חילוני) הצטרפתי לתנועת הנוער בית"ר (ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור) בה הוספתי דעת וחונכתי עוד למען ארץ ישראל השלמה על שתי גדות הירדן. הגדה השניה היא כרגע חלום, אך גם א"י הייתה בשביל יהודי הגולה רק חלום, לא מוותרים על חלומות.

"לך אתן את הארץ הזאת", הובטח לאברהם, ולכן - "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה".

איתי העצני הוא כתב וואלה! zone ובעל הטור 'חבל"ז על המאחז'