כמה תעלה לנו ירושלים?

השבוע אישרה הממשלה פינוי התנחלויות והארץ כולה כמרככה. הכותרות מבשרות על סוף הכיבוש, והפרשנים ממהרים להכריז על חשיבות הרגע ההיסטורי. הכול מדגישים את הסימבוליות בעובדה כי אריאל שרון, אבי מפעל ההתנחלויות, הוא החותם על פינויים - עבור שרי העבודה זוהי כמעט אתחלתה דגאולה.

ובאותה נשימה בה אושרה תוכנית ההתנתקות אושר גם תוואי חדש לגדר ההפרדה. לכאורה, צעד נוסף המעיד על רצונה של ממשלת ישראל לסיים את הכיבוש, בבחינת אנו כאן והם שם. רק שבעה אחוזי סיפוח, ללא כביש 443 וללא גדר סביב אריאל (האם הוא קיימת או לא? במפות אין לה זכר. באותיות הקטנות של החלטת הממשלה מוזכר כי עבודת המטה לגביה עדין לא הושלמה).

אך המציאות, מה לעשות, יותר מסובכת. הכיבוש לא נגמר. מדינת ישראל אינה חוזרת להיות הארץ הקטנה עם השפם. הפינוי, כמו הסכם אוסלו, איננו התחלת הסוף, והוא אפילו לא סוף ההתחלה.

בחסות ההמולה התקשורתית סביב ה"רגע ההיסטורי" החליטה הממשלה על יצירת ירושלים מגה-רבתי עמוק בתוך השטח הפלסטיני כך שתכלול אף את כפר אדומים. בשורה ארוכה של החלטות והתבטאויות מן הזמן האחרון משתקף אותו רציונל – רציונל הסיפוח. תחילה הייתה זו ההחלטה להכיל את חוק נכסי נפקדים על העיר, אח"כ הודעתו של השר הרצוג כי הוא תומך בחיבור מעלה אדומים לעיר מדרום, ולבסוף ההחלטה הנוכחית. המסקנה המתבקשת היא כי במרכז מדיניותה של הממשלה עומד ניתוקה של ירושלים מהגדה, הגדר היא רק האמצעי.

לא לחינם כונתה האינתיפאדה הנוכחית אינתיפאדת "אל-אקצה". המחלוקת סביב העיר הייתה אחד הנושאים המרכזיים אשר הביאו לכישלון פסגת קמפ דיויד האחרונה. עבור הפלסטינים הוויתור אינו בא בחשבון. אין זה רק בשל חשיבותה הדתית. ירושלים, ששוכנת במרכז הגדה, אמורה לתפקד כלב המדינה הפלסטינית העתידית. גם מבחינה גיאוגרפית מהווה העיר חלק בלתי נפרד מהגדה ושייכת לקו רצף אורבאני אחד שמתחיל מרמאללה ומסתיים בבית לחם. ניתוק העיר מהגדה ייצור מציאות הדומה לחסימת המעבר בין גוש דן לשאר הארץ. מדינה פלסטינית ללא מזרח העיר אפשרית כמו מדינת ישראל ללא תל אביב.

בימים עברו היוו העיר וסביבותיה את מרכזה של הפעילות הפלסטינית מבחינה כלכלית ומנהלית. היום די להסתובב בא-ראם או באבו-דיס על מנת לראות כיצד חונקת הגדר כל קשר בין מזרח העיר לגדה. החנויות ברחוב הראשי בא-ראם נסגרות אחת אחת עקב היעלמות הקונים. במחסום קלנדיה מתנסים הפלסטינים בניסיונות סיזיפיים במאמצים לעשות את הדרך ממקום מגוריהם לעבודתם. תושבי העיר אשר נישאו לתושב השטחים נתונים בסבך משפטי עקב החלת חוק האזרחות החדש, ובדרום העיר נדחקים התושבים הפלסטינים לאט לאט מבתיהם. כל אלה ועוד הינם מנגנוני השליטה בלתי מדוברים אשר מפעילה הממשלה בניסיון הבלתי פוסק להשתלט על העיר.

ודווקא בשעה זו יו"ר הרשות- אבו מאזן - המסתמן כפרטנר האידיאלי למשא ומתן על סיום הכיבוש, קורא לחזור למו"מ על הסדר הקבע. במקום להיענות לקריאתו ולנצל את אווירת הפיוס על מנת לטפל בנושאים האמיתיים השנויים במחלוקת כמו ירושלים, בוחרת ממשלת ישראל להמשיך בבניית הגדר בעיר ולהסוות את המנגנונים אשר יעמיקו את הכיבוש בגדה תחת הערפל של תוכנית ההתנתקות.

מנגנוני שליטה הם דבר מתוחכם. לעיתים הם נסתרים מן העין. פעמים רבות אנו בוחרים לא לראותם. על חוסר הנכונות להתמודד עם מנגנונים סמויים, על חוסר הנכונות לפרק אותם משלמים לבסוף. על מדיניות ההתנחלות והכבישים העוקפים בעקבות הסכם אוסלו שילמנו בארבע וחצי שנות אינתיפאדה. מה יהיה המחיר אשר נשלם על מדיניות הממשלה במזרח ירושלים?