היהודים חוששים מהאיסלאם ושוברים ימינה

דבר מוזר מתרחש בבלגיה בימים אלה: קבוצה קטנה אך קולנית של יהודים הצהירה באחרונה על תמיכתה במפלגה ימנית קיצונית גזענית, שמייסדיה שיתפו פעולה עם הנאצים. המפלגה, "פלאמס בלוק", פורטת על תחושות הפחד ממהגרים ערבים במדינה, ובניגוד למפלגות שמהן צמחה, מחזרת אחר מצביעים יהודים. לפי מחקר אחד, לפחות 65% מיהודי אנטוורפן נספו בשואה. ביוני האחרון הצביעו בעד "פלאמס בלוק" 5% מיהודי העיר.

הדוגמה הבלגית קיצונית, אבל היא מייצגת את השוליים הבוטים ביותר של תזוזה פוליטית רחבה בקרב רבים מיהודי באירופה - התרחקות מהשמאל, בעיקר הקיצוני, והתקרבות למרכז ולימין, לנוכח הגילויים הגוברים של אנטישמיות ובעקבות תמיכת השמאל האירופי בצד הפלשתיני בסכסוך.

במקביל, גם כמה מנהיגים בימין הקיצוני באירופה החלו מחזרים אחר יהודים: ג'נפרנקו פיני, שר החוץ של איטליה ומעריץ לשעבר של מוסוליני, מדבר בעד ישראל מאז התנצל לפני שלוש שנים על חוקי הגזע של איטליה ועל גירוש היהודים למחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה.

פיליפ דווינטר, העומד בראש פלאמס בלוק הבלגית, נפגש דרך קבע עם מנהיגים יהודים והצטלם עם רבנים ידועים. "מפלגת העם" הימנית קיצונית של דנמרק אימצה נושא ישראלי בוועידה שערכה לא מכבר והגישה יין מרמת הגולן.

"יש לנו אויב משותף, מאבק משותף", אמר דווינטר. הוא כינה את ישראל "העמדה הקדמית של המערב החופשי הנלחם באיסלאם קיצוני", ואמר כי התרבות היהודית היא "אחת התרבויות העיקריות של הציוויליזציה האירופית, אך אין אנו יכולים לומר אותו דבר על האיסלאם".

בינתיים, רבים מיהודי אירופה הופכים פעילים במידה רבה בזרם המרכזי של הימיןבמדינותיהם. כך למשל, ב-60 השנים האחרונות ירד בבריטניה מספר חברי הפרלמנט היהודים שניצבו שמאלה מהמרכז בחצי - מיותר מ-24 חברים לכ-12; לעומת זאת, מספר חברי הפרלמנט היהודים ממפלגות המרכז והימין עלה מאפס לכחצי תריסר.

מועמד השמרנים לתפקיד שר האוצר, אוליוור לטווין, הוא יהודי, כמו גם המנהיג החדש של המפלגה, מייקל הווארד. לרמן אומר שיהודים בבריטניה מזוהים כעת בדעת הקהל עם המפלגה השמרנית יותר מאשר עם מפלגת הלייבור, בניגוד לתדמיתם בעבר.

"ההתרחקות מהשמאל נמשכת בהתמדה ב-20 או 30 שנים האחרונות", אומר טוני לרמן, המנהל את קרן צדקה שתומכת ביהודים באירופה. לדבריו, מובן שתזוזה זו אינה מונוליתית, וברוב רובם של המקרים היא מתבטאת במעבר למפלגות מרכז או מרכז-ימין סובלניות, ולא בזינוק לקצה הרחוק של הקשת הפוליטית - שבו מפלגות גזעניות רבות מוסיפות לגלות עוינות ליהודים לא פחות מאשר לערבים. כך, שמספר היהודים בימין הקיצוני מוסיף להיות מיעוט קטן מאוד. אולם, העובדה שלמפלגות אלה יש בכלל תומכים יהודים מצביעה על כך שרבים מ-2.4 מיליון היהודים באירופה חשים נטושים על-ידי השמאל, ותרים אחר מקום נוח בפוליטיקה האירופית.

רבים מיהודי אירופה מצאו בשמאל את ביתם הטבעי במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. השמאל תמך בשוויון זכויות ליהודים ובמדיניות הגירה ליברלית יותר במערב אירופה. במקביל, החל משנות ה-60 של המאה הקודמת, תיאר השמאל האירופי את ישראל במידה גדלה והולכת לא כמדינה של קיבוצים המפריחים את השממה אלא כמדינת כיבוש שלוחמת בפלשתינאים. בשנים האחרונות, בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה, גברה האכזבה מהשמאל בקרב יהודים רבים. "ערפאת הפך לנער הפוסטר השמאלי לאחר צ'ה גווארה", אמר ברי קוסמין, שעומד בראש "המכון לחקר מדיניות יהודית" בלונדון.

רבים מיהודי אירופה טוענים כי ההבדל במדינותיהם בין אנטי-ציונות ואנטישמיות הופך לעתים קרובות למטושטש וקשה להבחנה. בהפגנות שהתקיימו באירופה נגד פעילות ישראל, אפשר היה לראות צלבי קרס וסיסמאות אנטי יהודיות. בבריטניה, יהודים רבים שהתנגדו למלחמה בעיראק לא השתתפו בעצרות נגד המלחמה, בגלל המרכיב האנטי-ישראלי שבלט בהן.

אלי וויזל, הסופר האמריקאי, חתן פרס נובל לשלום וניצול אושוויץ, מזהיר שאף שמפלגות המרכז-ימין הפכו מקום נוח יותר ליהודי אירופה, ליהודים אין מה לחפש במפלגות שונאות זרים. "יהיה אשר יהיה המשבר שאנו עוברים, אסור ליהודי כלשהו ללכת לימין הקיצוני", אמר וויזל. "אסור ליהודי להיות אי פעם בעל ברית של גזענות, מכיוון שאנו יודעים מה היא".

אנרי רוזנברג, חרדי שהוריו הפולנים שרדו את המחנות הנאצים, תומך בימין הקיצוני בבלגיה ללא כל התנצלות. "יהודים חרדים חושבים כמו לא-יהודים, ומאמינים ש'ופלאמס בלוק' יכולה להגן עליהם. בימי הביניים יהודים נאלצו להתפשר עם החברות שבתוכן חיו וזה הקל בהרבה על יהודים חרדים לפעול על פי אמת המידה 'האם זה טוב ליהודים או רע ליהודים?'", אמר רוזנברג והוסיף, "נראה שהיום זה טוב ליהודים".