דו"ח: עלייה בתלונות על תקיפה מינית

הדו"ח השנתי שמפרסם הבוקר המרכז לנפגעות תקיפה מינית חושף שישנה עלייה של 15% בפניות לקווי החירום של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בשנת 2004.

על פי הדו"ח, בשנת 2004 התקבלו במרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית 8,049 פניות חדשות של קורבנות תקיפה מינית. 34.7% מסך הפניות היו בגין מקרי אונס וניסיון לאונס, 15.4% מהפניות היו בגין מקרים של גילוי עריות, ו- 21.1% היו בגין הטרדה מינית ומעשים מגונים. מרביתן המכריעה של התקיפות מבוצעות ע"י אדם המוכר לנפגעת (יותר מ- 83%). 62.7% מנפגעי התקיפה המינית הם קטינים.

הדו"ח השנתי על אלימות מינית בישראל מכיל את נתוני הפניות לקווי החירום של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בשנים 2003-2004. בנוסף, מתפרסמים בדו"ח מאמרים מאת נשות ואנשי המקצוע במרכזים שעוסקים באלימות מינית ומתבגרים.

הילה קרנר-סולימן, מנכ"לית איגוד מרכז הסיוע מצליחה למצוא גם נקודות אור בנתונים: "העלייה במספר הפניות אל מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בשנת 2004 משקפת עלייה במודעות הציבור בכלל ואצל נפגעות תקיפה מינית בפרט. יש לזכור שהנתונים הגבוהים הם אפס קצהו של ההיקף האמיתי של תופעת האלימות המינית. מאחורי כל פניה לקו החירום יש נפגעת או נפגע שחוו אונס, התעללות מינית, או גילוי עריות. לכאורה יש שינוי ביחס החברה הישראלית לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אולם מתחת לפני השטח רוחשות הדעות הקדומות, ההכחשה החברתית, השתקת והאשמת הקורבנות", אומרת המנכ"לית.

קרנר סולימן תגיש את הדו"ח לרעיית הנשיא בבית הנשיא היום בבוקר. כחלק מהאירוע תכריז "הקרן לידידות" על תרומה לקופת סעד חירום של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

נתונים על סוג התקיפה המינית:

הפניות הנפוצות ביותר למרכזי הסיוע במהלך 2004 ממשיכות להיות בגין מקרי אונס וניסיון אונס - 34.7% מסך הפניות (2790 פניות). 15.4% מהפניות היו בגין מקרים של גילוי עריות (1235 פניות), ו- 21.1% (1697 פניות) היו בגין הטרדה מינית ומעשים מגונים.

מספר הפניות בגין התעללות מינית מתמשכת בילדות עלה מ- 1445 פניות בשנת 2003 ל- 1662 פניות בשנת 2004. תקיפה מינית מתמשכת בילדות היא טראומטית במיוחד, שהשפעתה מכילה בתוכה הן את הפגיעות היתרה של ילדים, הנותנים אמון מוחלט במבוגרים האמורים להגן עליהם, והן את ניפוץ הביטחון שהילדה או הילד אמורים להרגיש בסביבתם הקרובה ביותר שאמורה לספק חוף מבטחים.

נתונים על היכרות מוקדמת בין הנפגעת לתוקף:

מרבית התקיפות מבוצעות ע"י אדם המוכר לנפגעת (יותר מ- 83%). זאת, בניגוד לאמונה הרווחת כי מרבית מעשי האונס מבוצעים ע"י אדם זר לקרבן. בקרוב ל-33% מהפניות (2044 פניות) דווח, כי התוקף הינו בן משפחה או בן זוג. ביותר מ- 3% מהפניות (201 פניות) דווח, כי התקיפה בוצעה ע"י מטפל או מי שבינו לבין הנפגע היו אמורים להתקיים יחסי אמון. בקרוב ל- 10% מהפניות (585 פניות) דווח, כי התקיפה בוצעה ע"י מעביד או מי שהיה בעמדת מרות ביחס לנפגעת.

מחברי הדו"ח טוענים, כי נתונים אלו מעידים על הניצול שעושה התוקף במעמדו העדיף ביחס לנפגע/ת כדי לכפות את רצונו. במקרים אלה הנפגעת חסרת אונים, ללא יכולת מיידית להתנגד לתקיפה, אם בשל האמון שהיא נותנת במטפל ואם בשל חששה מפני התנכלות למעמדה, לשמה הטוב, לזכויותיה או למשרתה מצד מעביד או בעל שררה אחר, כגון מרצה במוסד אקדמי או מפקד בצבא.

נתונים על מקום התקיפה המינית:

על פי הנתונים, 38.5% ממקרי התקיפה המינית התרחשו במקום מגוריה של הנפגעת, כאשר ב-52% מאותם מקרים מקום האירוע הוא מגורים משותפים של הנפגעת והתוקף. עוד עולה מהנתונים, כי ישנו גידול של 4% (804 מקרים ב- 2003 מול 1123 ב- 2004) של מקרים בהם מקום האירוע הינו מקום המגורים (המשותף) של הנפגעת והתוקף. כלומר, לא זו בלבד שהתוקף אינו זר, אלא הוא ככל הנראה בן משפחה או בן זוג, החולק מקום מגורים עם הנפגעת. הנתונים מעידים, כי לרוב התוקף הוא אדם מוכר וכי מרבית המקרים מתרחשים בבית הנפגעת, סביבה מוכרת האמורה להיות מוגנת ותומכת.

עוד עולה מהנתונים שישנו גידול משמעותי במספר המקרים המתרחשים בגבולות מוסדות חינוך שונים: מ-347 ב- 2003 ל-435 בשנה החולפת (גידול של 25%). בדו"ח מצוין, כי נתונים אילו חמורים במיוחד כאשר רואים כי 118 מהמקרים דווחו ככאלו אשר התבצעו ע"י מורה/מרצה/מדריך. אנשי המרכזים לסיוע אומרים, כי נתונים אילו מדאיגים, בשל העובדה שמוסדות אילו אמורים לדאוג לחינוך וליצר הלכי רוח בתחום הדעת והאידיאולוגיה, ואמורים לספק הגנה וביטחון לאילו הלומדים בהם.

נתונים על גיל הפגיעה:

62.7% מנפגעי התקיפה המינית היו קטינים - מתוכם 28.5% היו מתחת לגיל 12 שנים, ו 34.2% היו בגלאי 13-18. בנוסף ישנו גידול של 501 מקרי תקיפה מינית בגילאי 13-18 (ב- 2003 הפניות על תקיפה הטווח גילאים זה היוו 30% מסך הפניות). בדו"ח נטען, כי נתונים אילו מראים שבקרב ילדים ונוער ישנה פגיעות יתרה, והם מאוד חשופים לתקיפה מינית, העשויה לנבוע מתמימותם ולעיתים מהאמון הבלתי מסויג שלהם במבוגרים. אנשי הסיוע מציינים, כי היבט זה משפיע, במידה רבה, גם על הפניות של אותם ילדים לקבלת עזרה כפי שעולה מן הנתונים: בעוד ש-28.5% מנפגעי התקיפה המינית היו ילדים וילדות מתחת לגיל 12, רק 10.6% מהנפגעים היו בגיל זה כאשר פנו למרכזי הסיוע.

נתונים על פניות של עולות ועולים חדשים:

על פי הנתונים, בשנה החולפת היו 675 פניות של עולות ועולים לעומת 345 בשנה הקודמת - גידול של 95.6%. מחברי הדו"ח טוענים, כי גידול משמעותי זה משקף את העלייה במודעות אוכלוסיית העולים לנושא התקיפה המינית, ובמיוחד את עבודת השטח המאומצת של מרכזי הסיוע אשר מספקים סיוע בשפה הרוסית והאמהרית ומשקיעים מאמצים בפעילויות הסברה בקרב ציבור זה.

נתונים על משך הזמן בין הפגיעה ליצירת הקשר הראשוני עם המרכז:

כ- 17% מכלל הפניות בוצעו במהלך יום עד שבוע מזמן הפגיעה, כ- 14% מכלל הפניות בוצעו במהלך שבוע עד חודש מזמן הפגיעה ואילו כ- %20 מן הפונות פנו רק 10 שנים ויותר לאחר הפגיעה. רק כ- 8% מהפניות בוצעו במהלך 24 השעות הראשונות לאחר הפגיעה. דפוס זה של נתונים מצביע על הקושי הרב בפנייה לסיוע בצמוד לזמן התקיפה, ועל הזמן הרב שעשוי לעבור עד שלנפגעת או לנפגע יהיו הכוחות הנפשיים לפנות לעזרה ולפעול להחלמה ולהשתקמות מן הפגיעה.

נתונים על פנייה למשטרה:

בשנת 2004 פנו 21% מהפונות למרכזי הסיוע למשטרה (לפני או אחרי הפניה למרכז). מרכזי הסיוע טוענים שנתון זה מצביע על הקושי הנוסף עבור הנפגע/ת הטמון במגע עם הרשויות ובשחזור מקרה האונס או התקיפה דרך פתיחת הליך פלילי.