מסע הלווייה של ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, שנרצח ביום שני בפיצוץ מכונית ממולכדת בביירות, יצא הבוקר מאחוזתו לעבר מסגד במרכז העיר, שאת בנייתו מימן המנהיג המיליארדר. קודם לכן הובאה גופתו של חרירי מבית החולים לביתו, יחד עם ארונותיהם של שבעת שומרי ראשו, שנרצחו איתו.
הלווייה החלה בשקט יחסי, אך הפכה במהרה רועשת כאשר ההמונים החלו בקריאות "אללה הוא אכבר", "סוריה החוצה, סוריה החוצה" ו"נקמו, נקמו בלחוד ובבשאר". נשיא לבנון, אמיל לחוד, מזוהה כעושה דברה של סוריה, החשודה ברצח אל-חרירי, בשל היותו מהמתנגדים הבולטים לשהותה בלבנון. לבנונים רבים, המשקיפים על מסע הלווייה ממרפסות בתיהם, משליכים אורז על האמבולנס המוביל את הארון.
החל משעות הבוקר החלו אלפי בני אדם להתגודד ברחובות שליד ביתו של אל-חרירי. האבלים קראו קריאות גנאי נגד סוריה: "אנחנו רוצים לומר את האמת - אנחנו לא רוצים את סוריה", אמר אחד מהם. ברחובות ביירות ובבתים מתנופפים דגלים שחורים ופוסטרים של המנהיג, שהיה מוסלמי-סוני.
פוליטיקאים לבנונים ואישים מכל העולם צפויים לנחם את המשפחה האבלה בביתה. בין אלה יהיו גם מתאם מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, חוויאר סולנה, ועוזר שרת החוץ של ארה"ב, ויליאם ברנס. בתוך הבית ישבו הבוקר בני המשפחה לובשי השחורים, ואיתם איש דת שקרא תפילות לעילוי נשמת המת. ליד ביתו של אל-חרירי נתלה שלט: "הם פחדו ממך, אז הם הרגו אותך".
"שישברו זה את זה כמו אבטיחים"
בסוריה לא ניכר היה שאנשים מתרגשים במיוחד מהחרפת היחסים עם ארה"ב, שהחזירה את שגרירתה בדמשק. שר החוץ הוותיק פארוק א-שרע אפילו אמר שהדבר מהווה "הזדמנות לתעל את עמדתה של סוריה ביחס להתפתחויות באזור היישר לממשל".
אולם אחרים לא התרשמו מה"ספין" האופטימי. "ישנה תחושה שהם רוצים להפוך כל דבר לעילה", אמר הפרשן הפוליטי אחמד סמיר אל-טאקי והוסיף: החזרת השגרירה היא סוג של הסלמה בכיוון החלטת האו,ם 1559 (הקוראת לכל הכוחותה הזרים לעזוב את לבנון).
בכל מקרה, הסורים הפשוטים בהחלט נשמעו כנפגעים מאד מן ההאשמות שהופנו מכיוון ביירות לעבר ממשלתם. "אם כך הם מרגישים, אני אומר שניסוג וניתן להם לשבור אחד את השני כמו אבטיחים נופלים", אמר סטודנט בשם אמג'ד.
"מה שמוזר לי הוא לא מה שהאמריקאים עשו או עושים, אלא ההאשמות מצד הלבנונים, ערבים לבנונים", הדגיש תושב דמשק בשם עבד אל-כרים.
"הם חסרי בושה, חסרי כל בושה", זעמה אום סעיד בעודה מנופפת בחסה אצל הירקן. "עכשיו אנחנו לא טובים? עכשיו הסורים הם אויבים שלהם? האם הם אינם זוכרים את בנינו שחשו לעזרתם?"