במשך 20 שנה היתה שרה סקנטילין כמעט בלתי מודעת לעולם סביבה, לאחר שנפלה קרבן לנהג שיכור שפגע בה בעת שצעדה למכוניתה. היום, אחרי התאוששות פלאית, היא מסוגלת שוב לדבר.
אביה של שרה יודע שהיא לעולם לא תתאושש כליל, אולם יכולת הדיבור המחודשת שלה והזיכרונות השבים אליה לאיטם החזירו לו את בתו. במשך שנים היא יכלה רק למצמץ בעיניה מצמוץ אחד ל"כן", שניים ל"לא" על מנת להשיב לשאלות שאיש לא היה בטוח אם היא אכן מבינה. "אני נדהם ללמוד עד כמה קמאית היא התקשורת. זה מרכיב מפתח באנושיות", אמר ג'ים סקנטילין, כשהוא מחניק דמעות.
שרה סקנטילין היתה בת 18, בשנתה הראשונה במכללה, כשנפגעה ב-22 בספטמבר, 1984, על ידי נהג שיכור בעת שצעדה למכוניתה לאחר בילוי במועדון. באותו שבוע היא התקבלה לעבודה בחנות בגדים יוקרתית, והתקבלה גם לנבחרת המעודדות במכללתה.
לאחר שני עשורי שתיקה, היא החלה לדבר בחודש שעבר. הרופאים לא בטוחים למה. בשבת אירחו הוריה מסיבה במעון הסיעודי בו טופלה, כדי להציג אותה בפני חברים, בני משפחה וכתבים.
השיחה הראשונה עם אמא
הוריה של שרה קיבלו לפני שבוע שיחת טלפון מג'ניפר טראמל, אחות מוסמכת במרכז הרפואי גולדן פליינס. טראמל שאלה את בטסי סקנטילין אם היא יושבת, אמרה לה שמישהי רוצה לדבר איתה והעבירה את הטלפון למצב "דיבורית".
"היי, אמא".
- "שרה, זו את?"
"כן", נשמעה התשובה הצרודה.
- "מה שלומך?"
"בסדר".
- את צריכה משהו?" שאלה אותה אמא בהמשך השיחה.
"עוד מייק-אפ"
האם נאלצה לשאול את האחות אם בתה באמת אמרה זאת.
סקנטילין עדיין סובלת בכל רגע מתוצאות התאונה. היא מרבה להצליב את זרועותיה על חזה כשאגרופיה קמוצים מתחת לסנטרה. רגליה מרבות להתעוות ולבעוט מאליהן. כף רגלה הימנית כה מעוותת עד שהיא כמעט הפוכה. שרירי צווארה מכווצים כל-כך עד שהיא אינה מסוגלת לבלוע מזון מוצק. הנהג שפגע בשרה סקנטילין ריצה עונש של שישה חודשי מאסר בעוון נהיגה בשכרות ועזיבת מקום תאונה.
בת 22, או 38?
בסוכנות הידיעות "איי.פי" דווח, כי כבר באמצע ינואר החלה שרה לדבר, אולם היא ביקשה מאנשי הסגל במרכז הרפואי לא לספר להוריה עד יום האוהבים, החל מחר, במטרה להפתיע אותם לכבוד החג. אולם בשבוע שעבר היא החליטה שאינה יכולה עוד להמתין. "לא חשבתי שזה יקרה אי פעם. עבר כל-כך הרבה זמן".
הרופאים אינם בטוחים מדוע חל השיפור במצבה של שרה. פריצת הדרך הגיעה בעת שמנהל מחלקת הפעילות במעון עבד עם שרה וקבוצה קטנה של מטופלים אחרים, בניסיון לגרום להם לדבר. המנהל ישב בגבו לשרה בעת שעבד עם מטופל אחר. הוא בדיוק הצליח לגרום לאותו מטופל להגיד "או-קיי", כשלפתע שמע את שרה מאחוריו חוזרת גם היא על המלים: "או-קיי".
ראשי המעון מינו מטפל בדיבור והגבירו את קצב העבודה עם שרה. הם לא רצו להפיח בהוריה תקוות שווא עד שיהיו בטוחים שמצבה של שרה לא יתדרדר שוב.
במסיבה שלה בשבת נדמה היה לעתים שכל תשומת הלב מכבידה על שרה. היא מיעטה לדבר והשיבה לשאלות בעיקר במלים בודדות. האם היא שמחה שביכולתה לדבר שוב? "כן", השיבה. מה היא אומרת להוריה כשהם עוזבים בתום ביקוריהם? "אני אוהבת אתכם".
בני משפחתה אומרים שהבנתה את העולם של היום מגיעה בעיקר מצפיה בחדשות ובאופרות סבון בטלוויזי שבחדרה. בשבת שאל אותה אחיה אם היא יודעת מה זה קומפקט דיסק. שרה אמרה שכן, שהוא מכיל מוסיקה. אולם כשנשאלה בת כמה היא, ניחשה שרה שהיא בת 22. כשאחיה בישר לה בעדינות שהיא בת 38 כעת, היא לטשה בו מבט דומם. לדברי האחיות במעון, היא חושבת שהיא עדיין חיה בשנות ה-80.
אביה, ג'ים, מבין שרוב הסיכויים הם ששרה לא תעזוב את המעון לעולם, אולם הוא אסיר תודה על השיפור במצבה. "המקום הזה הוא הבית שלה....הם החזירו לי את הבת שלי".