נראה כמו זאב, מרגיש כמו בן אדם

ב-1547 הדהים ילד בן 10 את חצר מלך צרפת הנרי ה-2: הוא היה חצי אדם, חצי חיה. כל פניו – המצח, הלחיים, האף והאוזניים – היו מכוסים בפרווה בלונדית כהה ורק שפתיו ועיניו היו חשופות. שמו של הילד היה פדרו גונזלס. הוא נמסר למלך במתנה על ידי שודדי ים צרפתיים. בחצר המלך הפגין כשרון רב לצרפתית ולטינית, ותוך מספר שנים קודם והפך למשרת בשולחן המלכות.

בימים עברו, סביר שיצורים כמו הילד פדרו גונזלס העניקו השראה לאגדות אודות "אנשי זאב". אזכורים של אנשי זאב מופיעים במיתולוגיות של תרבויות רבות, ובימי הביניים פרחו אגדות אודות אנשי-זאב המסתתרים ביערות. בחלק מן האגדות נטען כי הם ניזונים מבשר אדם (וכי המאכל האהוב עליהם הוא לב אדם עם קצת לימון).

הרפואה המודרנית החלה להפנות תשומת לב לאנשים השעירים הללו רק בסוף המאה ה-19. ב-1873 פרסם הפתולוג הגרמני רודולף פירכוב מאמר בשם "אנשי שיער רוסיים".

עם זאת, עד היום ידוע מעט על המחלה התורשתית, הידועה בחוגים רפואיים בשם היפרטריכוזיס, משום שהיא נדירה במיוחד. לטענת מומחים, הפגם הגנטי הגורם להפרעה מופיע בהסתברות של אחד למיליארד. מאז ימי הביניים תועדו רק 50 מקרים של המחלה. עד אמצע המאה ה-20 זכו נשאי המחלה להיות מוצגים כחיות פרא נדירות בקרקסים, ירידים ותיאטראות וודוויל.

לפני זמן לא רב נתקל הנוירולוג הגרמני פרידריך באומייסטר במקרה של נערה בת 14, שפניה וגבה היו מכוסים בשיער בהיר. הנערה נאלצה לגלח את כל גופה פעם בשבועיים, כדי להימנע ממבוכה. על מנת להקל על הנערה במצוקתה, פנו רופאי עור לאמצעים רפואיים מודרניים. באמצעות קרני לייזר וטיפולי היפותרמיה הם מחסלים את שורשי שיער הפנים שלה, לפחות בחלקים הנראים לעין של פניה. זאת, במשנה זהירות, כדי לצמצם את הצלקות הנגרמות על ידי הטיפול. דרכי טיפול אחרות, כגון כימותרפיה או טיפולים בקרינה, נפסלו בשל תופעות-לוואי שעשויות להיגרם לבעלי התסמונת.

לפני שנתיים וחצי התגלה בקזחסטן מקרה נוסף של היפרטריכוזיס, בכפר מרוחק סמוך לגבול עם סין. על פי דיווח הרופאים, מכוסים פניו וגופו של ילד בן 6 בפרווה צפופה "בדומה לקוף". "יהיו לו חיים קשים", אמרה אמו של הילד, "הוא יספוג הצקות ולעג מהסביבה, ויכאב לו כל פעם שיסתכל במראה". התפתחותו החברתית והאינטלקטואלית של הילד, שלהפתעת רופאיו גילה אופי מלא-חיים, לא היתה חריגה. רופאיו מספרים, כי הילד חברותי במיוחד ובעל חוש התמצאות מפותח יותר מזה של ילדים בגילו.

צמיחת השיער הבלתי מרוסנת נגרמת על ידי פגם גנטי. הזקיקים מהם צומח שיער הגוף נמצאים במצב מתמיד של צמיחה, כך שבסוף צמיחתה של כל שערה היא נושרת, ואחרת מתחילה לצמוח במקומה. ייתכן שהפגם נגרם על ידי גן קדמון שהיה מצוי עוד אצל אבות האדם החייתיים. מדענים מאמינים כי רבים מהגנים האלה עדיין קיימים בגנום האנושי, במצב לא פעיל, וכי פשוט "כבו" במהלך האבולוציה. לפיכך, הפגם גורם להתעוררות הגן בן מיליון השנים אצל הנגועים.

מגוון תופעות דומות מוכרות תחת השם הכולל "אטביזמים" – מורשת מדורות קדומים. במקרים נדירים, למשל, נולדים ילדים עם פטמות נוספות אשר, כמו אצל יונקים אחרים, מקשרות בין אזור בית השחי לאזור האגן. לעתים נולדים ילדים עם הזדקרות קטנה ודמויית זנב בבסיס השדרה. עם זאת, תיאוריית האטביזמים לא מצליחה להסביר את העובדה, שאצל "אנשי זאב" צומחות שערות באזורים שאינם שעירים אצל גורילות ושימפנזים, למשל. טענה נוספת היא, שהפרעות מטבוליות גורמות להיפרטריכוזיס בכל הגוף.

קיימים סוגים שונים של היפרטריכוזיס והדבר תלוי בסוג השיער של קורבן המחלה. כך, למשל, סובלים קורבנות מסויימים מצמיחה בלתי נשלטת של שיער פלומה, המכסה את גופו של כל עובר, החל מהחודש החמישי להריון. זהו שיער ללא פיגמנטים, הנושר בחודשים השביעי והשמיני להריון, להוציא קורבנות של היפרטריכוזיס, שאצלם יכול התהליך להסתיים רק בהגיעם לבגרות.

קורבנות אחרים סובלים מצמיחה של שיער עם פיגמנטים. דוגמא לכך שימשה יוליה פסטרנה ממקסיקו, כל גופה, להוציא כפות הידיים והרגליים, היה מכוסה בשיער שחור וסמיך. פסטרנה נדדה מקרקס לקרקס, והקהל באירופה השתאה למראה "אשת הקוף". מסופר עליה, שהיתה גם זמרת וגיטריסטית אינטליגנטית. היא נפטרה בגיל 26, ימים ספורים לאחר שילדה תינוק, מכוסה כולו בשיער.

משפחה מקסיקנית זו ייצרה חמישה דורות של ילדים שעירים מכף רגל ועד ראש. חלקם מועסקים כיום כאמני טרמפולינה בקרקסים. אחרים מתגלחים מספר פעמים ביום ומשתדלים לשמור מרחק מן הבריות.