מה נהיה עם - הלביאות

בחורף שעבר פרצה לתודעה הישראלית קבוצת נשים חד הוריות מבאר שבע שכינו את עצמן "הלביאות", והכירה לישראלים שיטת מחאה מקורית ופרובוקטיבית - הן היו נכנסות לחנויות, ממלאות את העגלות ויוצאות מבלי לשלם. שנה אחרי, אהובה מור יוסף, הוגה ומייסדת, נזכרת איך הכל התחיל: "ישבנו כמה אימהות חד הוריות כאן בשכונה, דיברנו על מה אנחנו מבשלות לשבת, אחת סיפרה שהבן שלה עומד להגיע מהצבא ואין לה מה לתת לו, השנייה אומרת שגם היא לא יודעת ממה תבשל, אמרתי להן 'גם אני תיכף במצב שלכן - בואו נתארגן".

מור יוסף, ילידת קופנהגן, הביאה איתה את סוג האקטיביזם שהכירה מההפגנות שם, "ולקחתי גם דוגמא מהמשבר שהיה אז בארגנטינה, ואיך האנשים פשוט פרצו לחנויות ולקחו סחורה". השם "לביאות" אומץ כהומאז' לפנתרים השחורים, "אבל גם בגלל שלביאה תעשה הכל להגן על הילדים שלה. וזה כל מה שרצינו לעשות - לתת אוכל לילדים שלנו".

המטרה הראשונה היתה סניף "מגה" בבאר שבע. "נכנסנו לחנות, פנינו למנהל כי לא רצינו לעשות את זה בצורה לא יפה. הסברנו לו שכאקט של מחאה ניקח את המצרכים שאנחנו צריכות לשבת, לא מעבר לזה, ואנחנו מתכוונות לצאת מבלי לשלם. הוא פנה להנהלת הרשת וקיבל אישור, וכל אחת מ-15 הנשים שהיו שם לקחה מצרכים בסכום שלא עלה על 150 שקל.

"בשבוע שאחריו הלכנו לסניף ג'מבו ושם היה המון בלאגן. המנהל לא הסכים שנצא, הלכנו מכות עם המאבטחים והמנהל הזמין משטרה. לא פחדנו להיעצר, להיפך, אבל בשום סופר מרקט לא הוגשה תלונה, ובכל המקרים, חוץ מג'מבו, יצאנו עם העגלות מלאות". בפברואר 2004 הועלו מחירי הלחם, צעד שגרר מחאה קשה, והלביאות, שבשלב הזה כבר זכו לסיקור תקשורתי צמוד, פשטו עם שחר על המרכולים ולקחו את משלוחי הלחם, אותו חילקו אחר כך בשכונה ד' בבאר שבע.

בינתיים הוקם סניף ירושלים של הלביאות, בראשותה של אילה סבג, פעילה חברתית ידועה ומי ששימשה כאופוזיציה המיליטנטית של ויקי כנפו במאהל החד הוריות מול הכנסת. סבג, אם חד הורית לארבעה משכונת קטמון, ארגנה את חברותיה ויחד הן לקחו את כיכרות לחם שהגיעו לרחביה, וחילקו אותן באתר קראוונים בעיר. הצעד הבא היה ניתוק שכונות יוקרה ממים. "העירייה ניתקה את חצי קטמון ממים. מצד שני קראנו שגופים מאוד גדולים כמו צה"ל והסוכנות חייבים מיליוני שקלים על המים שלהם ואותם לא מעיזים לנתק. אמרתי 'חבר'ה, יוצאים לפעולה נוספת'. היינו בערך 60 נשים וכמה גברים, וניתקנו יותר מ-700 בתים בשכונות יוקרה. העשירים, מרוב שהם לא צריכים לשרוד הם גם לא יודעים להתמודד. הם היו חסרי אונים לחלוטין", צוחקת סבג.

לאחר עליית מחירי הלחם אפו סבג וחברותיה לחם מול הכנסת, ויחד עם הלביאות מבאר שבע ביצעו את הפעולה הגדולה ביותר של הלביאות - זו שהביאה עליהן את סופן. סבג: "הגענו לכנסת ונכנסנו למזנון. לקחנו כל אחת לחמניה, והודענו לקופאית שתרשום את הלחמניות על החשבון של ביבי, כי לנו אין כסף. קפצו עלינו שומרי ראש וכבלו אותנו, השאירו אותנו בחדר מעוכבים לכמה שעות". לדברי סבג, המעצר בכנסת הבהיל מאוד את חברותיה, והפעילות שככה. אבל את האצבע המאשימה מפנה סבג דווקא אל הממסד, שלטענתה נבהל מכוחן של הלביאות, והחליט להרוס אותן. לדבריה, היא יודעת על אנשים שהושתלו בקבוצות של הפעילים החברתיים, "הם סיכסכו בין האנשים וגם הודיעו למשטרה על כל פעולה".

סבג אומרת שמהפעילות בלביאות היא יצאה "שבר כלי". "מאבקים כאלה חזקים קמים פעם בשלושים שנה", היא אומרת. את סיפור המאבק שנכשל תיעדה בספר שייצא באפריל השנה. "אחרי שכתבתי את הספר יצאתי לראות איפה כל החברים שלי. מצאתי אותם עטופים בשמיכות מול הטלוויזיה, בוכים עם הטלנובלות. אנשים באבל. אמרתי לעצמי שאני צריכה לחשוב על משהו אחר, מקורי. תמיד כתבתי שירים, והחלטתי לעשות תערוכה של שירים בנושא העוני. כתבתי 20 שירים מדהימים על העוני, דברים שקרו לי באמת, וליזי מרציאנו ציירה את הציורים". התערוכה, "מר העוני" מוצגת בסינמטק ירושלים עד לסוף פברואר ולדברי סבג זוכה לתגובות מדהימות.

מור יוסף אומרת שגם אחרי הפסקת הפעילות, ההתעניינות בלביאות נמשכת. היא קיבלה פניות רבות להופיע בפני סטודנטים לעבודה סוציאלית ותלמידי תיכון, וכמובן פניות רבות עוד יותר מנזקקים. השינוי העיקרי שחל בחייה הוא שהחלה לעבוד, אך לדבריה מצבה הכלכלי לא שופר אפילו במעט. "את מה שאני מרוויחה במשכורת מקצצים לי במזונות ובהשלמת ההכנסה. במקום שאני אתקדם אני נשארת באותו מקום, אבל בשביל עצמי אני מעדיפה לצאת לעבוד ולא לשבת בבית".

"אני מאוד גאה במה שניסינו לעשות, אבל אני לא אחזור לפעילות הזו", אומרת מור יוסף. "אם אז לא קיבלנו גיבוי מהציבור - היום בטח שלא נקבל. אני מאוד מאוכזבת מכך שאנשים נישקו לנו את הידיים כשקיבלו מצרכים, אבל לא הצטרפו אלינו. להגיד 'כל הכבוד' זה לא מספיק".

סבג, לעומתה, בהחלט רואה את המהפכה באופק. את התערוכה שלה היא מתכוונת לנייד בכל הארץ, והיא מקווה שהצופים ילכו בעקבותיה. "אני מצפה שהעניים יעלו על הכתב את הדברים שלהם, כדי להניע את המעמד הבינוני והעליון להשיב לנו. כי ברגע שהם יקשיבו הם יתחברו. ואם המעמד הבינוני והעליון יהיו איתנו - יהיה לנו הרבה יותר סיכוי".

גם מצבה הכלכלי של סבג הלך והידרדר בשנה האחרונה. "אני מזכירה עם אחלה תעודות, אבל אין עבודה". היא פעילה בעמותת "סניגור קהילתי" ומתכננת עוד מבצעים מקוריים לטובת חסרי הדיור. "החברות שלי בלביאות שבורות. אני לא נותנת לחיידק העוני לשבור אותי. אם צריך לגנוב אני גונבת, אם צריך להלוות בשוק האפור אני מלווה. אני לא פושעת ולא עבריינית, הממסד הביא אותי למצב הזה ואני לא אתן לעוני להרוג אותי. אני לא אשב כמו החברות שלי מול טלנובלות ואבכה. כל עוד ביבי נתניהו והליכוד בשלטון - המצב הולך ומחמיר. אבל אני אופטימית - תקופת האבל תסתיים ואז נצית את השמיים".