החיים הם נס

ושוב אנחנו באותה עיירה בוסנית שכוחת אל. הגיבורים שלנו הם מהנדס מסילות רכבת, זמרת מטורללת ובנם שחקן הכדורגל בנבחרת המקומית. מלחמת האזרחים חודרת לתוך חיי המשפחה השלווים ומשנה את חייהם של השלושה ללא הכר. האב מגויס לצבא, אשתו בוגדת בו עם נגן מצילתיים הונגרי ואילו הוא עצמו מתאהב בבת ערובה בוסנית. חוצמיזה יש לנו את השטיקים הרגילים בסגנון קוסטריצה: מיטה מעופפת, חיילים לא מוצלחים, ראש עיר מושחת, בעלי חיים הנמצאים בסכסוך מתמשך וכמובן כל הזמן ברקע המלחמה ששיסעה את יוגוסלביה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת.

כמו ללכת לשתות בננצ'וקה ולספר שגילית משהו חדש, ממש כמו להיכנס להופעה של "בום פם" ולדבר על הטרנד הצועני, כמו חתונה רומנית שאיש לא בא. חאלס, אין לנו משהו נגד אמיר קוסטריצה אבל כל הטרנד המזרח אירופאי הזה יצא לנו מהחורים בדיוק לפני שנה. וזה כולל הכל: מסעדות, הופעות, סרטים ושאר ירקות סלאביים.

שלא תבינו לא נכון. 154 הדקות של "החיים הם נס" עברו עלינו בסבבה. קיבלנו את השטיקים הרגילים, צחקנו במקומות הנכונים ואווירת הפנאן הייתה לעניין. אבל נדמה לנו שפעם כבר לקחנו ב-DVD את "חתול שחור, חתול לבן". לא ידענו שעשו לו סרט המשך.

אם יש משהו שבכל זאת נזכור כאן כשונה מהסרטים האחרים של קוסטריצה הוא ההתעמקות בעולמן של החיות. אתון מאוהבת שבוכה בלי הפסקה, דובים רעבים שבורחים משדות הקרב, כלב וחתול שאינם מפסיקים להתקוטט ועוד. המציאות הפוליטית המבאסת שקוסטה כל כך אוהב להתפלש בה, מקבלת הפעם גוון שונה, סוריאליסטי ועם זאת מציאותי בצורה הכל כך אהובה עליו.

זה בטח לא הסרט הכי טוב שקוסטריצה הוציא בשנים האחרונות , ובטח ובטח שלא ה-DVD הטוב ביותר שלו, במיוחד אם לוקחים בחשבון את מיעוט התוספות שקיבלנו (מפתיע במיוחד כשמדובר בבמאי כל כך מעניין). נמתין לסרט הבא שלו, ול-DVD הבא. יש לנו הרגשה שהוא יפצה אותנו בגדול.