גבר-גבר, גברי

אז מי באמת אשם באירועי יום שבת באיצטדיון קרית אליעזר? עיון בתגובות הצדדים מוביל למסקנה הבלתי נמנעת: אף אחד. המשטרה עשתה ככל יכולתה. מכבי חיפה המסכנה בסך הכל מנסה לחגוג אליפות כבר שלושה שבועות. האוהדים – במקרה זה של מכבי חיפה, אבל באופן כללי אוהד הכדורגל הישראלי באשר הוא – גם הם לא אשמים. הם בסך הכל ניהלו תרגולות ואנדליזם מוכרות.

ההתאחדות? מי יכול לבוא בטענות להתאחדות לכדורגל או לעומד בראשה? באיזה אופן – ולו המרוחק ביותר – יש להם נגיעה בדבר? הם אחראים על ארגון חצי וגמר הגביע (למופת, למופת), חלוקת הזמנות למקורבים, נסיעות מופרזות באורכן לחו"ל על חשבון משלם הכרטיסים והמיסים, והענקת מכרזי פרסום לבעלי תפקידים בהתאחדות עצמה. מבקר המדינה בעצמו כתב.

מה הקשר שלהם למה שנעשה באצטדיונים, במגרשים, במגרשי האימונים, בהתנהגות שחקני הנבחרות? איזו זיקה יש להם לחוליגנים ביציעים, לנוהמים, לגזענים ולמשחיתי הרכוש הציבורי? מי יכול לטעון שיש להם איזשהו קשר לאלימות פיזית ומילולית המופנית כלפי מאמנים, שחקנים, עיתונאים (במיוחד כאלה המסקרים את הנבחרת), בעלי קבוצות ונושאי תפקידים אחרים?

המשטרה אשמה, תרבות הכדורגל אשמה, אוהד הכדורגל הישראלי (המטומטם שמשלם ממיטב כספו כדי להשתין בעמידה מאחורי הטריבונה), השר לענייני תרבות מדע וספורט שהגיע בכלל מהצבא, הלך הרוח במזרח התיכון, בעלי הקבוצות, חמי אוזן, אבי רצון, ניב רסקין - כולם אשמים. רק לא ההתאחדות. או העומד בראשה.

יעקב שחר צריך להסיק מסקנות. צריך לאסור כניסת חוליגנים ליציעים. השחקנים צריכים לשמש מודלים חינוכיים על כר הדשא ומחוצה לה. העיתונאים צריכים להתחיל להתנהג בהתאם למצופה מהם. הנה, למשל, במדינות כמו עירק, עודאי חוסיין, הבן של, ירה פעם בעיתונאי שכתב נגד הנבחרת, שלא לדבר על מנהל הנבחרת, אותו עודאי, שכלא ארבעה שחקנים, ירה ופצע שישה אחרים לאחר הפסד. ככה מתנהגת עיתונות אחראית, ושחקנים שמזוהים עם צבעי הלאום ומתאבדים, תרתי משמע, על המגרש.

ובכלל, אנחנו בהתאחדות לא מדברים עם ילדים. בפרט אם הם עיתונאים. שר בממשלה? תגידו לו שיחכה על הקו, דון גברון צריך להעמיד כמה דברים על דיוקם. ואיתך ילד, איתך אני בכלל לא מדבר. ועם בניון בן העשרים, איתו אתה מדבר? ועם גיא לוי הקשיש – בן 34 – איתו אתה מדבר?

ההתאחדות לא אשמה. בשום פנים ואופן. איפה אתה רואה כאן אחריות שלוחית? למה הכוונה באחריות מינסטריאלית? אתה רואה כאן מיניסטר בסביבה? אני לא מבין מה הקשקוש על אחריות מוסרית? מה, אני בית משפט? אני צריך מוסר?

אז מה אם אני עומד בראש הגוף שזו השנה השביעית ברציפות מחרבן את תוכנית סיום העונה של "משחק השבת", "הדקה ה – 91" ו"שער 5"? אני אשם שהעורכים מחליטים להתייחס דווקא להתפרצות למגרש לפני תום המועד החוקי? תראה איזה חמוד הילד עם החולצה של הנבחרת! הוא צבע את השיער בכחול ובלבן. פטריוט אמיתי. אמיר רנד? מי זה אמיר רנד? הילד בן החמש-עשרה שסובל מנזק מוחי קשה? באמת טרגדיה האסון שקרה באולם החתונות. מישהו צריך לשלם שם את המחיר. מה זאת אומרת מי? הטייח התאילנדי. זה מי!

תפסיק לקשקש לי בראש על אי סדרים בהתאחדות, על פרשיות נערות ליווי ובעילות קבוצתיות בחסות התכנסות רשמית של הנבחרת. השחקנים כבר ילדים גדולים. אני לא רוצה לפרק משפחות. היה מקום לעסקת טיעון במקרה של הצעירה. היה צריך לגמור את העניין יפה.

תפסיק לג'עג'ע על שאול אייזנברג. הבנאדם הוא קצין התקשורת הכי טוב שיש במדינה, וחוץ מזה הוא כבר עשרים שנים בתפקיד. אם כך, בשביל מה – אתה שואל - אני צריך דובר? בן כמה אתה ילד שאתה שואל כאלה שאלות בכלל? ניגודי אינטרסים מקצועיים וכלכליים בבחירת נושאי תפקידים בהתאחדות? על מה אתה מדבר? אני חותם על טפסי הזמנות לתוכניות ושלטי פרסום במשחקים של הנבחרת? בשביל זה יש גזבר. מה אתה רוצה ממני?

קדנציה נוספת? בוודאי. למה לא? תראה לי יושב ראש התאחדות שעשה כל-כך הרבה בשביל הכדורגל הישראלי? מי, אתה חושב, חשב על הגימיק עם צמד רעים ועם חופני ושירת ההמנון? אני! מה אתה עשית בכדורגל הישראלי? אפילו תעודת מאמן אין לך. תראה אותי, תסתכל עלי, אני ואני ואני, אני מדבר עכשיו. אל תשאל אותי מאיזה תחום ספורטיבי הגעתי ואיזה רקע ניהולי יש לי בכלל. זה פופוליזם ובריונות לשמה. ואיתך ילד, איתך אני בכלל לא מדבר.
די גברי. ששש… התעייפנו. לך הביתה.