עשתה את שלה: אסתר דומיניסיני

ניצב בדימוס אסתי דומניסיני דפקה על דלתות לשכת התעסוקה הנעולות. "סגור גברתי, שביתה", ענה לה השומר, "את לא יכולה להיכנס". דומיניסיני מעולם לא ביקרה בלשכת התעסוקה לפני כן. אחרי יותר מ-30 שנה במשטרה, כשהיא נהנית מזמנה הפנוי, סעדה את ארוחת הצהריים סמוך ללשכה הוותיקה ברחוב ברנר בתל אביב, וחשבה שיהיה זה מעניין להיכנס ולראות את המקום מבפנים. כשכבר פנתה ללכת הבינו העובדים השובתים שהאשה הנאה בג'ינס, שמנסה לשכנע את השומר העקשן לתת לה להיכנס, היא לא אחרת מאשר מנכ"ליתם החדשה.

היה זה בנובמבר 2003, ומאז לא יצאה מהלשכות ברחבי הארץ. לאסתר דומיניסיני, מנכ"ל שירות התעסוקה, חלק ניכר בנתונים שהוצגו השבוע. ירידה של 12.5% במספר המובטלים החדשים, עלייה של 23% במספר ההשמות לעבודה, ועלייה של 67% במושמים מקרב מקבלי הבטחת הכנסה. דומיניסיני החליטה להילחם ב"חותמי האבטלה". נדמה כי עצם הפעולה, חתימה, מעוררת בה פלצות. "השמה", זו הפעולה שלשמה באים ללשכת העבודה של דומניסיני. וזהו רק קצה קצהו של השינוי שהנהיגה.

באותו ביקור ראשוני בלשכה הנעולה בתל אביב הבינה דומיניסיני מה יהיה המהלך הראשון שלה בתפקיד החדש: שיפוץ המבנים. יותר מ-70 לשכות תעסוקה ברחבי הארץ משרתות עשרות אלפי פונים. רובם מתוסכלים, מרירים וכמהים ליחס ולשינוי. חדרי ההמתנה המתפוררים והמשרדים המיושנים שיקפו היטב את אופיו המסואב והכבד של שירות התעסוקה הידוע לשמצה. מאז נכנסה לתפקיד, העבירה לשכות ממקומן, הכניסה בהן צבע וחימום ושיפרה משמעותית את מערך המחשוב. השבוע נחנכה לשכה חדשה ומפוארת בתל אביב, בה גם הוצבו "התייצבומטים"- עמדות ממוחשבות שדורש העבודה מניח בהן את אצבעו, ומייד מקבל מידע על אפשרויות עבודה עבורו. "אין צורך לתת שירות עני לעניים", אומרת האשה הראשונה שממלאת את תפקיד מנכ"ל שירות התעסוקה.

התואר "האשה הראשונה" לא חדש לדומיניסיני. במשטרה היתה לאשה הראשונה שהיתה חברת מטה. היא הגיעה לדרגת ניצב, ושימשה כראש אכ"א. בהמשך מונתה למפקדת אגף קהילה ומשמר אזרחי. כשהבינה כי את המעוז האחרון, המפכ"לות, לא תצליח לכבוש, תלתה את מדיה. ולחשוב שהיא בכלל לא רצתה להיות שוטרת.

היא נולדה בפולין ועלתה לארץ בגיל שבע. את שנות התבגרותה עברה בתל אביב וסיימה במגמה הביולוגית את תיכון עירוני ה'. בהמשך פנתה ללימודים אקדמאיים וסיימה באוניברסיטה העברית שני תארים ראשונים - בחינוך ופסיכולוגיה, ובסוציולוגיה ועבודה סוציאלית. בהמשך פנתה ללימודי תואר שני בקרימינולוגיה. חלומה היה לכתוב תוכניות לטלוויזיה החינוכית, ורגע לפני שעלתה על מטוס לארה"ב כדי ללמוד את התחום, התרחש האירוע ששיבש לישראלים רבים את התוכניות – מלחמת יום כיפור. דומיניסיני הבינה שעכשיו לא עוזבים את הארץ. חבר שפגשה בבריכת גורדון הציע לה להצטרף למשטרה. למרות שלא היתה מעוניינת, השתכנעה ללכת לראיון. הקצין המראיין כתב בתיקה האישי, "אינה מזדהה עם השירות ולא מעוניינת להתקדם". השאר הוא היסטוריה.

דומיניסיני מסבירה את הישארותה בשירות בהתקדמותה המהירה, והגעתה לתפקידים שדורשים ממנה שינוי יסודי. כך גם בשירות התעסוקה. אין לטעות, אין לה חלק בתהליכי המשק. לא היא תייצר את האבטלה או תמנע אותה. אך בידיה היכולת לתת כבוד לציבור פוקדי הלשכות ולזרז את שובם למעגל העבודה. במקרה זה העובדות מדברות בעד עצמן. לפני שהתחילה להשקיע במובטלים, השקיעה בפקידים העייפים והמתוסכלים. 110 הוצאו לפנסיה מוקדמת. לדומיניסיני הנמרצת אין סבלנות עבור האטיים והמיושנים, אלה שנותרו הם בעלי ה"רעל בעיניים" לדבריה. הם הוצאו להשתלמויות וללימודים ונבנתה עבורם מערכת תגמולים ועמידה ביעדים ובמדדים. לכל עובד ולשכה נקבעו יעדי השמה. אלו שעמדו בהם קיבלו מענקים כספיים בטקסים נוצצים. עד כה הגיעה העמידה ביעדים ל-170%.

מקורביה של דומיניסיני אומרים שהיא אוהבת להגיד את המלה האחרונה, למרות שאינה מתנשאת ונוהגת להתייעץ בסביבתה. היא מתוארת כחייכנית ונעימה, אך מוטב לתפוס ממנה מרחק כשהיא כועסת.

- את שם המשפחה הלא פולני בעליל קיבלה מבעלה - האדריכל מאוריציו דומיניסיני
- לזוג בן אחד – סטודנט לרפואה
- היא עושה כושר שלוש פעמים בשבוע
- היא לא מתגעגעת בכלל למשטרה.
- הבילוי החביב עליה (מלבד קריאה ותיאטרון) הוא שופינג. עכשיו כשהיא חופשייה ממדים, היא אוהבת להתלבש לפי צו האופנה
- היא קיבלה הצעה לרוץ לראשות קריית אונו, וענתה כי "הכל פתוח"