ראיתם משהו מהסדרה בין הלייקרס לספרס? הבחנתם ברעש החרישי שליווה את המשחקים? לא הייתה זו הפרעה בלווין וגם לא בחיבור של המיקרופונים, היה זה משק כנפיה של חיה גדולה ומפחידה ההיסטוריה, שמרגישה איך מפלצת עצומה בת שני ראשים, מעצבת אותה מחדש.
הרבה מילים נשפכו העונה על הקרקס של הלייקרס, קובי לא מסר לשאק, שאק לא נתן רספקט לקובי, כולם צעקו, ורק הגננת ג'קסון חייכה בשקט והמשיכה במלאכת ההדבקה. בתחילת אפריל זה קרה, פישר חזר, והפציעה של קובי, עם שעת הש' המתקרבת, סידרו לשאקובי את הראש. בבליץ' של הרגע האחרון, הם תפסו את ראשות הבית הפסיפי ואחרי שנפנפו את פורטלנד וסקרמנטו בסוויפ, לכולם היו ברור שאלופת השנה שעברה נכנסה לגרוב, אבל לאף אחד לא היה מושג עד כמה, בטח לא למאמן סאן אנטוניו, גרג פופוביץ'.
בסיום מלחמת "ארבעת הימים" בהם ראה את חייליו נטבחים ללא רחם, ניסה המפקד פופופיץ' (קצין חיל האוויר האמריקאי במיל') לתאר מה עבר עליו ובחר באנלוגיה קצרה וברורה לכל אמריקאי, כשאמר: "גם לגנרל קסטרו לא היה מושג מה עומד מולו". קסטרו היה גנרל בצבא ארה"ב, שנשלח בראש כוח מצומצם לקרב מול צבא אינדיאני ענק, מבלי שידע את עצמת האויב העומד מולו. עד היום זהו הטבח המפורסם ביותר בהיסטוריה הצבאית של ארה"ב.
אז מה עמד מולו?
"צ'יף" קובי. בארבעת המשחקים הוא רשם ממוצעים של 33 נק', 7 ריב' ו-7 אס', אבל מעל הכל היה פצצת אנרגיה שהדליקה את הגנת הלייקרס וקר רוח בניהול ההקפה, כמו שלא יכול להיות שילד בן 22 יהיה. בראיינט, ששיחק פרקי זמן ארוכים כפוינט גארד, פשוט שולט במשחק בצורה מוחלטת ואיש כבר לא הופתע כשלפני המשחק הרביעי אמר ג'קסון, כי קובי הוא שחקן האול-ראונד הטוב ביותר שאימן. אין צורך להזכיר שם של שחקן מסוים, שנמנה על אלו שהתאמנו תחת מאסטר הזן.
שאק. בסטייפלס סנטר מנגנים לכבודו את הנעימה של סופרמן והוא מעופף לו להנאתו לדאנק אחרי דאנק. היכולת שלו לתת מרחב למנהיגות החדשה של קובי ולזרום עם המשחק המשופר של פישר ופוקס הופכים אותו לנשק קטלני בהרבה ומי שראה אותו מוביל התקפה מתפרצת במשחק הרביעי, יודע שהכוח זה אמנם היתרון העיקרי שלו, אבל בטח לא היחיד. באותה מתפרצת הוביל כדור, מסר לקובי ימינה, כשהוא מסתכל לצד השני, קיבל בחזרה וסיים עם הראש בטבעת. לאחר המשחק הסביר כי מסר לקובי ולא לפוקס, משום שידע שיקבל את הכדור בחזרה. לקרוא ולא להאמין.
השחקנים המשלימים. הוראס גראנט ורוברט הורי מיררו לדאנקן את החיים, ריק פוקס (שלא מסתפר מחשש לעין הרע) שולח ידיים ארוכות וזריזות לכל מקום בהגנה, אבל מעל כולם היה דרק "סווישר". מעבר להגנה שהוא נותן מול שחקנים נמוכים, שתהיה קריטית מול אייברסון או קאסל בגמר, ומיעוט הטעויות (6 איבודים ב-418 דקות לעומת 36 אס'), הוא הוסיף ללייקרס ממד קטלני נוסף הקליעה משלוש. מול הספרס הוא קבע שיא לסדרה בת 4 משחקים, עם 15 סלים מעבר לקשת, והוא עשה זאת באחוז מדהים של 15 מ-20 (75%). קח קבוצה שעושה חילופים בהגנה בקצב הרוח, ויש לה שני שחקנים שחייבים לעשות עליהם דאבל-טים, תוסיף לזה יד שלישית יציבה משלוש וקיבלת קבוצה בלתי מנוצחת.
הסדרה בין פילדלפיה למילווקי עדיין בעיצומה, אבל אף אחד כבר לא שואל מי תהיה האלופה, זה ברור בערך כמו בארץ הקודש. השאלה היחידה שמעסיקה את כולם היא האם הלייקרס יעשו את ה- 0:15 ויהיו הקבוצה הראשונה שלוקחת אליפות בלי הפסד בפלייאוף. אנטוניו דניאלס, היחידי בשורות הספרס, שנתן סדרה טובה, אמר: "רואים להם בעיניים ובשפת הגוף שהם חושבים שאיש לא יכול לנצח אותם". רובינסון, האדמירל שטבע, הוסיף: "אם הם ישחקו קרוב לרמה שהם הראו מולנו אין סיכוי לאף קבוצה מהמזרח לקחת להם משחק". יכול מאוד להיות שרובינסון צודק, אבל גם אם הם יפסידו משחק בדרך, יש לי עצה אחת בשבילכם: תכינו את הקלטות, תכוונו את הווידאו ותזכרו עם מי ואיפה ראיתם את המשחקים. כי יום אחד הילד שלכם ישאל אתכם "זה נכון שהלייקרס של 2001 היו הגדולים ביותר?" ואתם תוכלו לספר לו בדיוק מה היה ואיך זה קרה.
כותבים את ההיסטוריה מחדש
28.5.2001 / 20:16