יטוהרו המכשפות

כאשר סוזנה מרטין, תושבת העיירה סאלם בצפון החוף המזרחי של ארצות הברית הואשמה בשנת 1692 ב"מקרים אחדים של כישוף" היא צחקה בפניהם של השופטים והכחישה זאת מכל וכל. עשרה ימים אחר כך, עם או בלי קשר לצחוק, היא הוצאה להורג בתליה. מרטין היתה אחת מעשרים נשים וגברים שהואשמו בכישוף, בהסטריה הידועה כציד המכשפות של ניו אינגלנד, במאה ה-17. התופעה הונצחה במחזה באותו שם מאת ארתור מילר ובסרט שנעשה על פיו.

כיום, למעלה מ-300 שנה לאחר תלייתה של מרטין, הגישו צאצאיה עתירה לבית המשפט התביעה לנקות את שמה ואת שמן של ארבע נשים נוספות שנתלו עמה.

"היא היתה אשה שאמרה את אשר על לבה, נראה לנו שהיא היתה אדם נועז", אומר קרייג מרטין, בן 54, עורך דין שחקר את תולדות משפחתו והגיע עד לסוזנה מרטין. "אני יכול להזדהות עם כל אדם שהואשם במשהו על לא עוול בכפו".

ארבעה חודשים נמשך ציד המכשפות בניו אינגלנד, שתושביה היו פוריטנים אדוקים ורדופי רוחות. כמעט באותה הפתאומיות בה החל – כך גם הסתיים, אבל מדינת מסצ'וסטס בארה"ב, בה התרחשה רדיפת המכשפות, עדיין מנסה ללמוד את הלקח מהארוע. כבר בשנת 1957 טוהר שמן של מספר נשים, כעת מנסים לנקות גם את האחרות. "אחרי 309 שנים הן זכאיות לכך", אמרה תושבת סאלם, "אני יודעת שאם היה מדובר בי, הייתי רוצה שזה ייעשה".

היסטרית המכשפות החלה כאשר ארבע נערות, בהן בתו של ראש העיר, החלו להשתעשע בהגדת עתידות עם המשרתת השחורה. כלאחר שהחלו לגלות סמפטומים גופניים מוזרים קבע רופא העיירה כי הן מכושפות. הנערות החלו להצביע על תושבים שונים בעיר כמי שכישפו אותם. 200 תושבים נכלאו באשמת כישוף ועשרים מהם הוצאו כאמור להורג. עד היום ידועה סאלם כעיר המכשפות, ובמוזיאון הכישוף ובחנויות התיירים נמכרים פריטים הקשורים לכישוף.

עידוד בלתי צפוי למכשפות מגיע דווקא מחסידי הניו אייג', בעיקר נשים המגדירות עצמן כמכשפות מודרניות. "הכישוף הוא דת האדמה, לא פשע. הוא הפך לפשע על ידי הכנסיה", אמרה לסוכנות הידיעות איי.פי שריל סולימן-מאסון, יו"ר ליגת המכשפות למודעות צבורית ומכשפה בזכות עצמה. "אינני מאשימה את הדת, אלא את האנשים שהיו אז בשלטון".