מאז שהדוד טרנטינו הכניס את Miserlou הקלאסי של דיק דייל - האיש שיצר בעזרת גיטרה וחתיכת פסטרמה בלבד את הסימולציה הצלילית המדויקת ביותר של גלישה ובכך הפך לאבי מוזיקת הסרף - לפסקול של "ספרות זולה", נזכרו כולם בז'אנר הדרום קליפורני הנשכח מסוף הפיפטיז-תחילת הסיקסטיז, ולהקות סרף חדשות כמו Man or Astroman, The Aqua Velvets ו-The MerMen החלו לצוץ.
מעבר להשפעה המכרעת של הסרף על שלל להקות, מהקראמפס ועד הפיקסיז (גם כריס אייזק קפץ לחוף הילטון ב' לבדוק מה העניינים), מצא את עצמו הסרף הישן והטוב מסופח לתצריפי מילים חדשות כדי לנסח אג'נדה ייחודית לכל להקה אלטרנטיבית קטנה שבין יתר השפעותיה מונה גם את ה-Chantays או ה-Surfaris.
את האסטרוגליידז - להקה ישראלית שהוציאה זה עתה את תקליט הבכורה שלה, Penetrate with the Astroglides" בלייבל העצמאי פאסט מיוזיק - אפשר להגדיר כסרף-קור או סרף-גריינד, או אם אתם רוצים לפשט עניינים אפילו סרף-מטאל, כי בניגוד ללהקות סרף-קור מסוימות בעולם, שמשלבות סרף עם הארד-קור פאנק, האסטרוגליידז נשמעים בגדול כמו זאב טננבוים על גלשן.
התקליט של האסטרוגליידז כולל לא מעט קטעים אינסטרומנטליים כמיטב המסורת של הסרף, שבאופן היסטורי נולדו לו מילים (על ים, חתיכות ורשת ג') רק אחרי הגל האינסטרומנטלי הראשוני, רק שאצל האסטרוגליידז הם הרבה יותר נותנים בראש. ובנוסף יש בתקליט גם קטעים עם שירה (בעברית, למה שכאן זה לא סנטה מוניקה) שממש לא נשמעים כמו הביץ'-בויז. מומלץ לשלומי ברכה בחום.
חוף מציצים נחשב בסנטה מוניקה?
27.5.2001 / 9:59