איך חיים ונותנים לחיות?

אם שני הצדדים יבינו ויקבלו שאכן יש ביניהם משהו עמוק שהוא משותף למרות המחלוקות – זה יהיה הצעד הראשון לקראת אפשרות של לחיות יחד, אלה בצד אלה ואלה עם אלה, בצורה טובה יותר.

הבעיה הראשונית ביחסי דתיים וחילוניים (או שומרי מצוות וחופשיים) היא שהם רואים את יחסיהם כמאבק ללא פשרות, כמשחק סכום אפס, שבו ניתן רק לנצח או להפסיד. התפתחה בין הצדדים חשדנות קשה, חוסר אמון לגבי כוונות, הוגנות ואמינות. הבעיה נהיית מורכבת יותר מפני שהשסע אינו רק בין דתיים וחילוניים אלא שהוא מוחרף על ידי שסעים קרובים וחופפים בחלקם בין שמאל וימין, מסורת ומודרנה, וגישות שונות למדינה. כיום המתח מתחדד בשל המחלוקת סביב תכנית ההתנתקות. בכל אחד מן ההקשרים, המחלוקת נראית כמאבק בין שתי מערכות מנוגדות של אמיתות ושל ערכים, ויש נטייה לראות בפשרה מעין ויתור שאינו ראוי כשלעצמו.

אלא שיש קוצר ראייה נוראי בהסתכלות הזו, שמתעלמת מן העובדה שדתיים וחילוניים, וכן הצדדים בכל המחלוקות האחרות, חולקים שותפות גורל היסטורית כחלק מן העם היהודי. במאבק הפנים-יהודי על הגדרתה של היהדות במאה ה-21 שוכחים עסקני כל המחנות כי השאלה הקיומית של העם היהודי אינה מי מאתנו ינצח, אלא אם ואיך נשרוד כעם.

לטעמי, סיכויי הישרדותנו כעם תלויים ביכולת שלנו למצוא דרך להתעשר מן הריבוי והגיוון הפנימי של צורות קיום יהודיות בזמן הזה, בלי לפסול אף אחת מהן ולדחות אותה על הסף. אני רוצה לכן במסגרת משותפת לחיים משותפים של יהודים בישראל. מסגרת זו תאפשר לי ולדומים לי לפתח זהויות יהודיות לא אמוניות, המבוססות על גאווה יצירתית מודרנית בשייכותנו לעם העתיק שהנחיל לתרבות האנושית את התנ"ך וביכולתנו להקים מחדש את ביתנו הלאומי במולדתנו ההיסטורית כחברה נאורה וצודקת. היא תאפשר לדתיים לפתח את זהותם העתיקה, ולחיות אותה בארץ ישראל. והיא תבטיח כי בניסיון הזה נעזור אלה לאלה לשמר את תרבותנו הייחודית, תוך כדי זה שאנו מתייחסים בהוגנות ובכבוד לכל אלה החיים עמנו.

משני הצדדים של המחלוקת, יש הסבורים כי במחלוקת התרבות הזו, אין ברירה אלא להילחם על העקרונות עד תום, אף אם המאבק הזה עלול להחריף את העוינות והכעס בין המחנות. אינני נמנית על אלה. לדעתי, הציבור היהודי בישראל ובעולם ניצב בפני אתגרים חשובים, וחשוב שהוא יוכל להתמודד אתם מתוך לכידות. יתירה מזו, תחושתי היא כי לגבי ההבדלים בסגנון חיים דתי יש בציבור מידה רבה של נכונות לפתרונות של "חייה ותן לחיות", ולכן אפשר להגיע להבנות שתצמצמנה את תחושת הסכסוך והעוינות.

מטרת ההבנות איננה ליצור אשליה כאילו אין הבדלים יסודיים בין תפיסת עולם דתית ובין תפיסת עולם שאינה דתית. מטרתן היא לאפשר לאנשים בעלי השקפות עולם שונות ואף מנוגדות לחיות יחדיו, ואף לחזק אצלם תחושה של שותפות גורל לאומית, תרבותית והיסטורית. המטרה היא לאפשר לכל מי שחשובה לו זהותו היהודית לפתח, לשמר ולהנחיל אותה לילדיו, בצורה בה הוא רואה אותה.

עקרונות ההבנה הבסיסית צריכים לכלול הסכמה כי יישמר חופש הדת של שומרי המצוות, אך כי לא ייעשה שימוש בחוקי המדינה על מנת לכפות מי שאינו שומר מצוות לנהוג על פי הדת.

זה לא רק הכרחי, אלא גם אפשרי. יש בציבור כמיהה עמוקה למצוא שיטה הוגנת של "חייה ותן לחיות", שיהיו בה הן שותפות גורל והן חירות לשמור על ייחוד. שיטה כזו מוצעת באמנה שכתבתי יחד עם הרב יעקב מדן (ראה קישור מצורף). אם נרצה – לא תהיה זו אגדה.