איך למזג יהדות ודמוקרטיה?

מדינת ישראל קמה בראש ובראשונה כמדינה יהודית. התנועה הציונית, שיסדה את מדינת ישראל, יסדה אותה כמדינת היהודים. הגדרת המדינה עולה גם מן הכתוב במגילת העצמאות. על בסיס זה נחקק חוק השבות, ונערכו המלחמות על תקומתה של המדינה ועל קיומה.

עם חלוף השנים נכנסה מדינת ישראל יותר ויותר אל חברת האומות הנאורות בעולם ואל התרבות המובילה אותן, והפנימה אל תוך זהותה את הערכים הדמוקרטיים של תרבות זו במידה כזו, שהיא רואה עצמה היום כדמוקרטית במידה די שקולה להיותה מדינה יהודית.

שני ערכים כה חזקים מובילים את המדינה בעל כורחה לפרשת הדרכים שהיא נמצאת בה עתה.

הדרך האחת, והיא ברירת המחדל שהמדינה תיכנס אליה, אם לא נשקיע מאמץ כדי להיחלץ ממנה מבעוד מועד, היא דרך ההופכת בהמשכה להיות צרה מכדי להכיל את שני הערכים כאחד. נראה לי על פי קריאת הכוחות במדינה היום, שהמדינה תעדיף את ערכיה הדמוקרטיים, וערכיה היהודיים יידחקו יותר ויותר הצידה. המדינה גם עלולה להפוך, בעקבות מספרם הגדל והולך של הלא-יהודים המתאזרחים בה למדינת כל אזרחיה, וזהותם הלאומית של אזרחיה היהודים תהפוך מזהות 'יהודית' לזהות 'ישראלית', או שתתנתק מזהותם האזרחית.

מדינת ישראל, שתחדל מלהיות המדינה היהודית, תנפץ חלום של מאה דורות, הכולל את חלומה של התנועה הציונית והיא תבנה עצמה על יסודות חדשים, 'ישראליים', יסודות עם שורשים צעירים ורכים משורשיה של האומה הערבית בארץ ישראל, והיא עלולה שלא לעמוד מולם ביום מבחן. גם חוק השבות הניצב מול רעיון השיבה הפלסטינית למדינת-ישראל עלול שלא לעמוד ביום מבחן, כשהדמוקרטיה תכריע ארצה את יהדותה של המדינה.

זאת ועוד: אלו שלא יוותרו על זהותם היהודית כזהות ראשונה, יחושו ניכור וקרירות כלפי מדינתם בעלת הזהות ה'ישראלית' החדשה, ונכונותם למסור את נפשם על קיומה תקטן. הזהות הישראלית החדשה לא תוכל להוות דבק מאחד החזק דיו מול האיומים על קיומה של המדינה מבחוץ. באין דבק, יעמוד המפעל הציוני כולו בסכנת קריסה.

הדרך השניה, והיא דורשת מאמץ לא קטן כדי ללכת בה, היא דרך השואפת למזג את שני הערכים הנזכרים, היהדות והדמוקרטיה, ולקבל את שניהם כבני זוג המקימים משפחה אחת והמובילים אותה יחד - מדינת ישראל. דרך זו - קל מאוד לבטא אותה במילים בעת טקסים על אחדות, על שילוב ועל יהדות ודמוקרטיה, ממש כשם שקל לערוך חופה וטקס נישואין באולם נוצץ ליד שולחנות ערוכים. אך היא אינה קלה ליישום, וכמו חיי השגרה של בני זוג, היא דורשת מאמץ רב ונכונות לקורבנות לא מעטים מצד כל אחד מבני הזוג כדי להצליח. זוהי דרך הדורשת מאמץ גדול מן המדינה ומוסדותיה הדמוקרטיים להכיר בזהותה היהודית על כל המתבקש ממנה. היא גם דורשת מאמץ גדול מן המדינה ומוסדותיה לעשות הכול למניעת כתיבתם של ספרי יוחסין נפרדים ושונים מספרי הרישום של המדינה, ספרי יוחסין העלולים להבדיל לדורות עולם את חלקו של העם היהודי שומר ההלכה משאר העם. דרך זו דורשת גם מאמץ גדול מציבור שומרי המצוות להסכים רשמית לכך שמדינתם היהודית תיתן חופש פרט וכבוד ראוי בכל תחום אפשרי לכל יהודי שאינו מעוניין לחיות על פי ההלכה של ה'שולחן ערוך'.

לדרך זו, עם כל המאמץ הרב הכרוך בה, יש גם שכר רב. היכולת של כולנו, חופשיים כשומרי מצוות, להטות כתף אחת מכוח ברית מחודשת בינינו, לדחוף את עגלת הציונות החורקת משהו, לאחרונה, במעלה ההר התלול של אתגר המשך קיומה של המדינה מקץ כשני דורות.

אמנת גביזון-מדן (ראה קישור מצורף) נכתבה בידי שני אנשים הרואים עצמם כשייכים לשני 'מחנות' של החברה היהודית בנושאים השנויים במחלוקת הנזכרת. אך הם גם רואים עצמם מחויבים ברמה שאין להתפשר עליה לקיומנו המשותף כעם אחד, קיום שהוא גם הבסיס האחד והיחיד להמשך קיומה של המדינה גם כמדינה שטוב לחיות בה וגם כמדינה השווה למסור עליה את הנפש. מדינה יהודית ככל שרק ניתן ודמוקרטית ככל שרק ניתן.