הבחירות בעיראק הן רק התחלה טובה

הדבר הראשון, והחשוב ביותר, שיש לומר על הבחירות בעיראק הוא פשוט: כבוד. אין הרבה דברים מכובדים יותר שאדם יכול לעשות מאשר להתעלם באלגנטיות מאלה המבקשים להכריח אותו, באיומים ובאלימות, לנהוג בניגוד לאינטרסים שלו. מיליוני עיראקים, כולל רבים באזורים מסוכנים ביותר, קמו ונתנו צ'אנס לצ'אנס. הם הסתכנו בכך שיראו אותם, ויסמנו אותם, ויפוצצו אותם בו במקום, כי הם היו נחושים לפתוח דף חדש. יום אחד יהיה לנו שלום עם האנשים האלה, ונוכל להתגאות בכך.

עוד דבר שחייבים לומר הוא שמבחינה ביטחונית, הבחירות הללו היו הצלחה מסחררת. כל מקרה מוות מתוך כ-40 שאירעו אתמול במהלך הבחירות בעיראק הוא טראגי. אבל יחסית לגודל האירוע, לנייחותן של קרוב לרבבת קלפיות, לאלפי המורדים שנדרו להטביע את התהליך בדם ואש, מדובר בעקיצת יתוש. אם זה כל מה שמסוגל הרוצח הנאלח זרקאווי לעשות, אז פליאה היא שהוא בכלל מזיז למישהו.

למרות הפיתוי להניח את זרי ההצלחה על ראשי הכוחות העיראקיים, הקרדיט מגיע ככל הנראה בכל זאת לכוחות הרציניים יותר של ארה"ב ובריטניה. במהלך השבוע שפני הבחירות רשמו כוחות הקואליציה הצלחה אחר הצלחה בלכידת אנשי מפתח בארגון של זרקאווי. הטענה השחוקה היא שאדם זה או אחר אינו משמעותי, וכי הנחש תמיד יצמיח ראש חדש. זה נכון, אבל מה שעוד נכון הוא שלהצמיח ראש חדש לוקח זמן (ותשאלו את החמאס, שמאז מותם של רנטיסי ויאסין לא ממש חזר לעצמו). הארגון של זרקאווי לא הספיק להתאושש מלכידת בכיריו, והיה עסוק מדי בבריחה נואשת להצלת ישבנו המגואל בדם, מכדי לארגן פיגועים רציניים. מאות אנשים יושבים להם כמו ברווזים במטווח במאות מקומות, וכל מומחי הקטל הללו לא מסוגלים להרים אפילו פיגוע אחד עם מספר הרוגים דו ספרתי? יאללה – תנו גם הכוחות העיראקיים מדליה. בהצלחה כזו יש מספיק כבוד לחלק לכולם.

ולסיום, מגיעה מלה טובה גם לממשל האמריקאי. למרות ש"העבירה את הריבונות" כבר לפי שבעה חודשים, רואים כל העיראקים וכל העולם בממשל בוש אחראי ישיר לכל מה שקורה בעיראק. אתמול היתה הפעם הראשונה מאז שלב הלחימה של הפלישה - פעם ראשונה זה 22 חודשים - שמשהו שהממשל האמריקאי עשה בעיראק אשכרה עבד כמו שצריך. הבלגן, המהומות וחוסר הסדר שבאו בעקבות הפלישה פגעו אנושות בתדמית הדמוקרטיה כשיטה שבה הדברים עובדים. הבחירות של אתמול סייעו לתקן זאת.

ועכשיו, לאחר שקיבלנו שפשפת בפדחת מרוב הורדה חוזרת ונשנית של הכובע לכל מי שמגיע לו, חשוב להגיד גם מה הבחירות הללו לא עשו. הן לא פתרו את בעיית הניכור הסוני, שהוא בעצם הבעיה העיקרית בכל הסיפור הזה. השיעים והכורדים היו מוכנים לבחירות מהרגע הראשון. הכורדים כבר מקיימים בחירות לפרלמנט שלהם בצפון זה עשור ויותר, והשיעים התחננו שייתנו להם לערוך בחירות מקומיות בדרום המדינה מאז נפילת בגדד.

לאחר ההצהרות הנרגשות על 72% השתתפות בבחירות, מסתמן הבוקר קונצנזוס של כ-60%. הגארדיאן מדבר על 57%, אבל הוא עיתון שמאלני מניאק, אז נלך עם 60%. במקביל מדברים כולם על שיעור השתתפות של כ-80% בקרב הסונים והשיעים (ואני בכוונה לוקח את המספר הנמוך ולא את ה-90% שדווח בחלק מהמקומות). השיעים והכורדים מהווים יחד 75% מאוכלוסיית עיראק. 80% מתוך 75% הם 60%. זה אומר שאחוזי ההצבעה בקרב הסונים היו בטלים בשישים. מכיוון שיש עדויות על שיעורי הצבעה יפים בשכונות סוניות במוסול, בבגדד ובערים מעורבות מדרום לבגדד, נהיה נדיבים ונניח ש-20% מהאוכלוסיה הסונית הצביעה בכל זאת. זה עדיין מעט מדי.

זו היתה בחירה שלהם, וזה ממש לא מבטל את הלגיטימיות של הבחירות, אבל העובדה היא שהסונים נותרו מחוץ לתהליך הפוליטי, ובלי שהסונים עצמם ירגישו חלק מעיראק החדשה, לא יעזור כמה שאר העולם יתפעם מהבחירות.

עוד לפני הבחירות דובר על כך שהשיעים, שצפויים לזכות ברוב מכריע, על גבול המוחלט, מקולות המצביעים, יבטיחו לסונים תיקים ומשרות בלי קשר לכמות הקולות בהם יזכו. חשוב מאד שכך אכן יקרה, כדי שהסונים ירגישו שלא מתעלמים מהם. אבל השאלה החשובה, שנדמה כי איש אינו נוגע בה כרגע, הוא איך יתייחסו נציגי הרוב השיעי לבעיה הכורדית. נכון, בין הכורדים לשיעים אין שנאה היסטורית כמו בין הכורדים לסונים של סדאם חוסיין. אין גם גבול משותף בין האזורים של שני המגזרים הללו. מה שכן מבדיל ביניהם אלה עמדות שונות בתכלית באשר לעתידה של עיראק ולמעמד הכורדים בתוכה. השיעים, הלהוטים לבסס את שליטתם בעיראק, יתקשו לקבל את האוטונומיה הנרחבת, על סף העצמאות, ממנה נהנים הכורדים מאז 1991. הכורדים יסרבו לוותר על כהוא זה. השיעים יתקשו גם לקבל את המציאות החילונית הנהוגה בכורדיסטן במדינה שאת זהותה האיסלאמית הם צפויים לנסות לחזק. יידרשו סבלנות ויצירתיות, כדי לפתור את המבוך הזה.

אף אחד לא אמר שזה יהיה קל. גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד, והצעד הראשון של אתמול היה מוצלח ככל שהיתה למישהו הזכות לצפות. כעת נותר רק לקוות שהספירה והקצאת הקולות יילכו חלק (שכן זה החלק שבו לרוב מתעוררות בעיות), ושההתמוגגות מההצלחה של אתמול לא תעוור את עיני הנווטים למכשולים שבדרך.