העולם מפרגן לבחירות בעיראק

העולם מוריד היום את הכובע בפני הבחירות בעיראק, המארגנים ובעיקר המשתתפים, ושוב נעה המטוטלת של דעת הקהל לעבר הדעה שאולי בכל זאת זה היה רעיון טוב מצד האמריקאים לפלוש לשם. עם זאת, בין השורות ניתן לקרוא נתונים המעידים שהבעיות הבסיסיות של הבחירות הללו לא נפתרו גם אחרי המפגן המרגש של אתמול.

הניו יורק טיימס מדווח כי על אף ששיעור ההצבעה בקרב הסונים היה נמוך לאין ערוך מזה שבקרב הכורדים והשיעים, עדיין נראו תורים ארוכים בשכונות הסוניות של מוסול מוכת הקרבות. מאמר המערכת של העיתון הצהיר כי הבחירות הוכיחו שרוב מכריע מבין העיראקים מעדיף שהמאבקים על עתיד המדינה יתנהלו בזירה חוקית ושלווה.

הוושינגטון פוסט דיווח על נשים שהמטירו סוכריות על עובדי הבחירות, על עיראקים שבכו מאושר בעודם מנופפים בגאווה באצבעות מוכתמות בדיו סגול, וכתב במאמר מערכת "הוכח שהעיראקים תומכים בסדר הדמוקרטי, וכי רבים מהם מוכנים להקריב את חייהם למענו".

הלוס אנג'לס טיימס היה מאופק יותר, ובעודו מצדיע לאומץ לבם של העיראקים שהצביעו תחת אש, הסתפק בהבעת תקווה שנקודת הציון של החבירות תביא את השינוי שנקודות קודמות – תפיסת סדאם חוסיין, "העברת הריבונות" של הקיץ האחרון – לא הצליחו לייצר. כמו כן קרא העיתון לסונים שלא לחזור על הטעות של החרמת הבחירות, ולהשתתף בעיצוב החוקה ובשלטון החדש.

בבריטניה היו שני צדי הקשת הפוליטית מאוחדים בדעה שהבחירות היו הצלחה. הגארדיאן מדווח על רמזים מוקדמים לתמיכה מפתיעה בראש ממשלת המעבר, איאד עלאווי, שהימר כשלא ברת ברית עם הממסד השיעי ולא עם הכורדים, ורץ ברשימה משלו ועל סמך המוניטין האישיים שלו. בניתוח שלו כותב הגארדיאן שהשאלה המכריעה תהיה נוסח החוקה שיגובש על ידי הפרלמנט החדש, ואם ישלטו בו ערכים דתיים או חילוניים.

מנגד, הטלגרף השמרני התרגש מאלה שבאו "ברגל, בכסאות גלגלים ועל קביים" כדי להצביע, ותקף במאמר מערכת את אותם ממתנגדי המלחמה שלדבריו קיוו שהבחירות ייכשלו.

אפילו במדינות שהתנגדו למלחמה לא יכלו העיתונים אלא לכבד את ההישג. לה פיגארו השמאלני לעג לתומכי הטרוריסט אבו מוסעב א-זרקאווי, וכתב ביובש שלמרות הבטחותיהם, ולמרות ההרוגים שכן היו, סך הכל הם "לא התייצבו לפגישה". לה מונד הצרפתי תיאר את הבחירות כ"הצלחה של תהליך היסטורי, אך מדמם".

אפילו התקשורת הערבית, המואשמת תדיר בגלוריפיקציה של המורדים והאלימות בעיראק, אם לא בגרימתה בפועל, הורידה אתמול את הפיגועים לכתוביות העדכון שבתחתית המסך והתרכזה בתמונות של העיראקים המצביעים. "היה חשש שגופי השידור הערביים יגזימו בסיקור האלימות, אבל אנחנו בחרנו לא לשחק את המשחק הזה", אמר נחלה אל-חאג', ראש חטיבת החדשות והאקטואליה של רשת הטלוויזיה אל-ערביה. "ציפינו לאלימות וכשמשהו קרה, הוצאנו מבזק. אבל אז המשכנו בסיקור הרגיל שלנו". איימן נבאלה, סגן ראש חטיבת החדשות באל-ג'זירה, אמר דברים זהים: "כשקיבלנו ידיעה על התקפה, שמנו אותה בכיתוביות, אבל לא נתנו לזה להשתלט על הסיפור".

עבאס אל-באיאטי, פרשן פוליטי באל ג'זירה, אמר כי "הממשלה החדשה תעמוד מול כל המפלגות כשהיא נהנית מגיבוי של העם, וגיבוי זה יסייע לה לדכא את ההתמרדות". אל ג'זירה ניצבה בנחיתות בולטת מול יריבתה אל-ערביה, היות שמשרדיה בעיראק נסגרו לפני כחצי שנה בשל מה שממשלת עלאווי כינתה "הסתה". אבל הרשת לא ויתרה והפעילה עיתונאים עצמאיים ברחבי המדינה שדיווחו לה באמצעות טלפונים ניידים.

גורדון רוביסון, מנהל המכון לתקשורת מזרח תיכונית באוניברסיטת דרום קליפורניה, ציין כי "היתה החלטה פה אחד של התקשורת הערבית להתייחס לבחירות כאל אירוע עצום. הבעיה היחידה היא שבניגוד לבחירות בארה"ב או בבריטניה, שם מתפרסמות התוצאות כבר באותו יום, כאן צריך לחכות". הוא הוסיף כי ספירת הקולות היא החלק הקריטי בבחירות הללו, ולא ניהול ההצבעה עצמה.