שואה לעולם חוזרת

לא קשה היה להבחין מה היה ההיגד הנוקב ביותר בטקס שנערך השבוע במלאת 60 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. דבריה של סימון וייל, ניצולת השואה ונשיאת הפרלמנט האירופי לשעבר, על כך שלקח אושוויץ לא נלמד, ושמעשי רצח-עם התרחשו גם לאחר מלחמת העולם השנייה, היה בהם כדי לעורר פחד מצמית בקרב אלה שחוו כבר שואה.

אין כל ספק שווייל צודקת. יתר על כן, מעשי רצח-עמים שזורים בהיסטוריה האנושית לכל אורכה. האדם, מאז שהוא מתעד את תולדותיו, יכול להעיד על מעשי אכזריות שקשה לדעת לתפוש. הם מתוארים לעתים מזומנות כ"בלתי אנושיים", אך דווקא ההפך הוא הנכון – הם מהווים את אחד ההבדלים הבולטים בין האדם למינים אחרים המוכרים לו, שאת התנהגותם חקר.

תקופתנו שונה מתקופות שקדמו לה רק בהקשר הטכנולוגי: היא סיפקה למשטרים רודניים ששלטו במדינות לאום אמצעי השמדה חסרי תקדים, ולמתעדים את ההשמדה, חשיפה בינלאומית של הזוועות. ואולם סטלין, מאו, פול פוט ורבים אחרים היו רודנים לא פחות אכזריים מאדולף היטלר. המשטר הנאצי במאה ה-20 בהחלט לא היה היחיד שעסק ברצח-עם.

ובכל זאת, דומה כי ההתייחסות לשואת היהודים היא כאל מקרה ייחודי, ואין זו רק התייחסותם של יהודים אליה. במה היא נבדלת? טענה רווחת היא, שרצח היהודים בוצע ביעילות גדולה במיוחד ("שטנית" הוא הסופרלטיב הרווח), אך ספק אם היא נכונה – בשואה הרואנדית, שאשתקד צוין עשור שנים להתרחשותה, נטבחו 800 אלף בני אדם בכמאה ימים בלבד. נכון יהיה להצביע כמובן גם על הפן האידיאולוגי שעמד מאחורי רצח היהודים, אך גם הוא אינו ייחודי – לא פחות אידיאולוגית היתה השמדתה של קרתגו בידי רומי.

ניתן לטעון טענה (ואמנם הדבר נעשה), שאינה נטולה הן גרעין אנטישמי והן גרעין של אמת, לפיה היהודים טרחו יותר מכל עם אחר שחווה שואה, וביעילות רבה יותר, להפיץ בעולם את דבר אסונם. במידה מרובה, ייחודית היא פעילותם של יהודים רבים, החל בשנות ה-40 ועד לעצם היום הזה, בהפצת לקח השואה.

למעשה, ניתן לחלק את היהודים שעסקו בשואה לשתי קבוצות: האחת התמקדה בפן האנטישמי שלה, והשנייה – בפן האוניברסלי. פעילותה של הקבוצה השנייה, בטווח הארוך, חשובה לאין שיעור. שואות התרחשו, מתרחשות ויתרחשו. נראה שהדבר בלתי נמנע. אך ככל שיקומו יותר אנשים ויפעלו, במלים ובמעש, נגד אותה תופעה של אכזריות האדם, יגדל הסיכוי לצמצם את ממדי התופעה ואת השלכותיה. לקח השואה האמיתי הוא, שהואיל ושואה יכולה לקרות לכל עם על ידי כל עם אחר בכל זמן שהוא, יש לדבר ולפעול ללא לאות ובכל התוקף האפשרי נגד התופעה השואתית. זו היתה המשמעות האמיתית בדבריה של סימון וייל.

פעילות זו הופכת קשה יותר עם השנים: העדים האמיתיים לשואה נאספים אל אבותיהם, שעה שהעולם מצמיח מדי יום מכחישי שואה חדשים. החובה להוסיף ולספר את הסיפור, ולהטיף בצדו את הלקח, מוטלת איפוא על כולנו, גם על הצעירים מבינינו, גם על אלה, שלעולם לא יוכלו לתפוש מה היתה אושוויץ באמת.