איכות סביבה רוחנית

המדרש מספר כי בשעה שהעמידו למול כל העולם שברא לו אמר הבורא לאדם: "ראה מעשי כמה יפין ומתוקנין הן, תן דעתך שלא תקלקל את עולמי" - ומאז האדם רק מקלקל ומקלקל: הוא גודע עצים ואינו נוטע, הוא מזהם מים ואינו מתפיל. הטכנולוגיה הולכת קדימה והעולם הולך אחורה.

זיהום האוויר ומקורות המים, חיסול שטחי טבע ועצים, דלדול משאבי הטבע והפחד מ"סוף העולם" אינם זרים לצבור החרדי. את הדאגה הגלובאלית לעתיד העולם מעדיפים החרדים להשאיר למנהיג העולם, ואנו "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים". אך האדם הדתי מחוייב ביותר על כל פגיעה הן רוחנית והן חומרית בסביבה, המקלקלת את הבריאה אותה נתן לנו הבורא על מנת לשמרה. אפשר לומר שההלכה היהודית היא האיגוד העולמי הראשון של איכות הסביבה. כאלפיים שנה לפני שמישהו חשב בכלל על הנושא, נכתב במסכת "בבא בתרא" שבמשנה "מרחיקין את האילן מן העיר 25 אמה" ופירשו בתלמוד ש"נוי לעיר שיש מרחב פנוי לפניה". עוד לפני שבתי המשפט, המשרד לאיכות הסביבה ובית המחוקקים דנו בהפרעות שנגרמות מרעש, דנו בני הישיבה בסוגיות בפרק "לא יחפור" העוסקות בדיוק בנושאים אלו.

כדאי שראשי הארגונים הסביבתיים יתנו דעתם על כך שההלכה היהודית כבר קבעה כללים נחרצים איפה וכיצד ניתן להקים מפעלים שעלולים להזיק לסביבה, מתי מותר להקים עסק ליד בתי מגורים כשמידת הרעש פוגעת בשכנים ועוד כהנה וכהנה. גם הפן הדתי של השמירה על החי חורג מ"צער בעלי חיים" הנדון בכמה מקומות בש"ס. כך למשל צריכים אנו להודות לכלבים שלא חרצו לשונם כשיצאנו ממצריים ומצווים לקחת דוגמא מהחתול והנמלה שהם כמורי דרך לאדם כיצד להיות צנוע וחרוץ.

קחו למשל את ט"ו בשבט. לראש השנה לאילן, זמן לבלוב ופריחת הפרי, תיקנו חכמינו ברכה מיוחדת (הנאמרת ברוב העולם בחודש ניסן) "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם".

אז נכון, חלק מהאזורים החרדיים הישנים בישראל אינם מופת של יופי ושמירה על הסביבה, אך זאת משום שאחרי השואה האיומה עיקר מגמתם של גדולי הדור הייתה החזרת העם היהודי אל ייעודו - הקמת הקהילות המפוארות שנכחדו והשבת לימוד התורה אל העם. אולם בקהילות הצעירות ישנה התפתחות רבה בנושאי הסביבה ו"כוכבי יופי" רבים ניתנו לעמנואל ביתר וישובים אחרים. יש לזכור כי תקנון מייסדי פתחי תקווה ומאה שערים, מלפני מאה ועשרים שנה, היה משובץ בנושאים אקולוגים רבים ונראה כתקנון של קהילה סביבתית עכשווית.

עם זאת איכותו של מקום לציבור החרדי נמדדת דבר ראשון בסביבה רוחנית ראויה. זוג צעיר המחפש בית יבחן בראש ובראשונה את חברי הקהילה שסביבו - האם הם מתאימים לעליה רוחנית - ורק לאחר מכן יחפש נוף וגינות. כראש הארגון הארצי "חרדים לסביבה", אותו הקמנו לפני שנתיים בפתח תקווה במטרה לתקן עוולות סביבתיות בשכונתנו, אני מנסה להנחיל לציבור ממנו אני בא ברחבי הארץ כי "צדק סביבתי" יכול להיות גם מנת חלקם של החרדים. נכון! החינוך הוא בראש מעיננו ועל כך גאוותינו, אך לא נסכים, למשל, להשתלטות הפרסומות אליהן אנו חשופים בסביבה הפתוחה. אותם "פריקים ירוקים" הנקראים "מכסחי הפרסומות" יוכלו למצוא בנו שותפים לרעיון הזה שחברות הפרסום לא יוכלו לשלוט על כל פינה ולו רק מהטעם הדתי של "ולא יראה... ערוות דבר". איכותה של הסביבה בציבוריות החרדית משולבת בין הפיזית לרוחנית וכבר עמד על כך רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) באומרו "החושש על נקיות נשמתו, חושש אף על נקיות גופו".