עשתה את שלה: קונדוליסה רייס

אשת השבוע היא קונדוליסה רייס, שמועמדותה לתפקיד שרת החוץ אושרה אתמול בידי ועדת החוץ של הסנאט האמריקאי. רייס היא האדם השחור השני והאישה השחורה הראשונה הנושאת בתפקיד זה. מעבר לחשיבות תפקידה החדש, שעל פי החוקה האמריקאית הוא השלישי בתור לרשת את הנשיא במקרה שזה אינו יכול למלא את תפקידו (אחרי סגן הנשיא ויו"ר בית הנבחרים), רייס ראויה לתואר בשל היותה דמות מיוחדת בפוליטיקה האמריקאית, ובוודאי בממשל בו היא משרתת.

קונדוליסה רייס היא אחד האנשים המוכשרים והמשכילים ביותר שדרכו בפוליטיקה האמריקאית מעולם. היא נולדה ב-14 בנובמבר 1954 בבירמינגהאם שבאלבאמה, ממעוזי ההפרדה הגזעית, ובמת המאבקים הגדולים לזכויות האזרח של השחורים. חברתה הטובה היתה אחת מארבע הילדות שנספו ב-15 בספטמבר 1963, כשגזען השליך בקבוק תבערה לתוך הכנסייה הבפטיסטית ברחוב ה-16 בעיר.

הוריה של רייס היו פרופסורים, וקונדוליסה הצעירה גדלה באווירה מיוחסת, עם מחנות קיץ לפסנתר ושיעורי החלקה על הקרח בחורף. הוריה נמנעו מלהתערב במאבקים הגדולים לזכויות אזרח, ולימדו את בתם שהדרך להתגבר על האפליה היא במאמץ אישי, ולא במאבק קבוצתי. זהו הרקע להפיכתה של נערה, שראתה במו עיניה את המאבק הגדול לזכויות אזרח, דווקא לחברה במפלגה הרפובליקאית, המקדשת את העבודה הקשה והמאמץ האינדיבידואלי, ונוטה לחשוד בחוקים למניעת אפליה ובמאבקים קבוצתיים. זוהי גם הסיבה שבעוד הקהילה השחורה בארה"ב מכבדת מאד את הישגיה של ד"ר רייס, רבים רואים בה "בוגדת בגזעה" ו"דודה טום". כך למשל זעמו רבים כשרייס הביעה תמיכה עקרונית בעמדתו של הנשיא בוש נגד אפליה מתקנת בקבלה למוסדות חינוך, למרות שטרחה לעדן את הדברים באמירה כי "גזע יכול להיות קריטריון קבלה אחד מתוך רבים".

אנשים שהרבו לשוחח עם רייס ולראיינה, אומרים כי היא אינה רואה חשיבות רבה בעניינים העומדים באופן מסורתי בלב הפוליטיקה השחורה, כמו אפליה מתקנת ושוויון הזדמנויות, וכי היא סבורה שההתקדמות הגדולה בנושא זכויות האזרח היתה מתרחשת גם ללא תנועה המונית, בתנאי שכל אדם שחור היה עובד קשה כשלעצמו. עם זאת, מציינים מבקריה לזכותה כי היא אינה בורחת מהביקורת נגדה בקהילה השחורה, וכי היא נענית להזמנות לדבר בפני ארגונים כמו האגודה לקידום השחורים או ארגון העיתונאים השחורים – בניגוד בולט לשחור רפובליקאי אחר, השופט העליון קלארנס תומאס.

הוריה החדירו בה את ההכרה שכדי להתקדם עליה להיות טובה פי שניים מהלבנים, ואכן אין הרבה לבנים שהישגיהם מגיעים למחצית אלה שלה. היא התקבלה לאוניברסיטת דנבר בגיל 15, והשלימה תואר ראשון במדע המדינה בגיל 19. החלטתה ללמוד יחסים בינלאומיים ולהתמקד בחקר ברית המועצות נבעה מקורס שלימד עריק צ'כי בשם ג'וזף קורבל, אביה של מי שלימים תהיה שרת החוץ הראשונה של ארה"ב, מדליין אולברייט.

התואר השני והדוקטורט הגיעו עד מהרה, וכך גם שלל תפקידים בעולם האקדמי והתאגידי כאחד. ב-1999 השלימה רייס כהונה בת שש שנים כמנהלת אוניברסיטת סטנפורד הסופר-יוקרתית, המעסיקה 1,400 איש ומלמדת 14 אלף סטודנטים בכל רגע נתון, תוך ניהול תקציב העומד על מיליארד וחצי דולר בשנה.

בנוסף כיהנה במועצות המנהלים של ענקית הנפט שברון, ענקית ההשקעות צ'ארלס שוואב, ענקית המחשבים היולט פקארד, תאגיד קרנגי, קרן קרנגי לשלום, מכון ראנד, המועצה הלאומית ללימודי בריה"מ ומזרח אירופה, אוניברסיטת נוטר דאם, המועצה המייעצת הבינלאומית של תאגיד ההון ג'יי.פי. מורגן, התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו ועוד. במקביל חיברה ספרים על איחוד גרמניה, אירופה החדשה ותקופת גורבצ'וב, תחומים שהתמחותה בהם הכשירה אותה לשרת בממשל בוש האב בשנים 1989-1991, שנות איחוד גרמניה ופירוק בריה"מ, כמנהלת המחלקה לבריה"מ ומזרח אירופה בסוכנות לביטחון לאומי.

קשריה עם משפחת בוש העמיקו, שעה שיצרה קשר אישי אמיץ עם ג'ורג' בוש הבן, שבתורו מינה אותה ליועצת לביטחון לאומי לאחר שזכה בבחירות 2000, והשתמש בה גם כמורה פרטית לענייני חוץ. בין לבין הספיקה רייס להפוך למחליקה מיומנת על הקרח ולפסנתרנית קונצרטים נחשבת למדי, שאף ליוותה את הצ'לן הדגול יו-יו מא בהופעה. אך חלומה האמיתי, כך דיווחה, כחובבת ספורט נלהבת, הוא להיות הקומישינר של ליגת הפוטבול הלאומית ה-NFL.

במהלך הדיון באישור מועמדותה השבוע עוררה רייס תקוות, שממשל בוש ישנה במידה כלשהי את תוקפנותו הקיצונית ביחסיו עם גורמים בינלאומיים, שעה שהכריזה כי "הגיעה שעת הדיפלומטיה". גם בישראל עוררה תקווה למעורבות פעילה של ארה"ב בתהליך השלום, כשאמרה שתטפל באופן אישי בתהליך המדיני בינינו לפלסטינים. לא ברור אם הבטחה זו תניב גדולות ונצורות, אבל מה שבטוח הוא שהפעם לא יחמיא לה ראש הממשלה שרון על רגליה החטובות, וזו כבר התקדמות בהשוואה לתחילת יחסיהם המקצועיים. צעד קטן לרייס – צעד קצת יותר גדול לנשים באשר הן.

כשנשאלה רייס על המצב בעיראק ועל האפשרות שהמדיניות שם תיבחן מחדש, נצמדה בנוקשות לקו של הבית הלבן והזכירה את הופעתה – שנכפתה עליה ועל בוש – בפני ועדת החקירה לאירועי ה-11 בספטמבר. במהלך השימוע ההוא הותקפה רייס קשות על מחדליה כמתאמת בין המשרדים השונים הנוגעים לביטחון ארה"ב, והוכיחה כמה חסרת שיניים היתה כיועצת לביטחון לאומי, כשהשיבה על השאלה למה לא דחפה לבירור אזהרותיו של ראש הסי.איי.איי: "הייתי עושה משהו בנדון אילו היה מישהו מורה לי לעשות זאת".

תשובות מסוג זה אולי אינן מבטיחות, אך יש לזכור שהקשר האישי שלה עם בוש, הנוהג לצפות איתה במשחקי ספורט, הופך אותה בפוטנציה לאחת משרי החוץ המשפיעים בתולדות ארה"ב. בינתיים רשמה לעצמה הצלחה אחת, כשמינתה מועמד משלה – רוברט זוליק – כסגנה במקום ג'ון בולטון, בכיר במשרד שהיה האיש של צ'ייני בתקופת פאוול, ומי שסגן הנשיא רצה לדחוף לכיסא סגן השר כדי להדק את שליטתו במתרחש במשרד. מינוי זה עשוי להעיד כי הפעם תצליח יותר לעמוד על דעתה, וכעת נותר לראות מהי באמת דעה זו.