ממגילת העצמאות ועד היום

בקווי היסוד של הממשלה הנבחרת הראשונה, שאושרו בכנסת הראשונה ב- 11.3.1949, אשר בה כיהנו נציגי כל ארבע המפלגות הדתיות וראש "אגודת-ישראל" הרב יצחק-מאיר לוין שימש בה כשר הסעד, נכתבו, בפרק שכותרתו "חירות, שוויון ודמוקרטיה", הדברים האלה:

"בחוק שיבסס את המשטר הדמוקרטי והרפובליקני במדינת ישראל, יובטח שוויון גמור של זכויות וחובות לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ולאום. יובטח חופש של דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, שוויון מלא וגמור של האישה – שוויון בזכויות ובחובות בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים..., המדינה תספק את צרכי הדת הציבוריים של תושביה, אבל תמנע עצמה מענייני דת. שבת ומועדי ישראל יהיו ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל. אלו שאינם יהודים תישמר להם זכות ימי מנוחה בשבתם ובחגיהם".

עד כאן ההבטחה המאששת את האמור במסמך המכונן של המדינה ב"הכרזת העצמאות". המציאות היא כי משחוקק "חוק בתי-דין רבניים (נישואים וגירושין) תשי"ג", אין אזרחי ישראל חופשים מכפיפות למשפט הדתי. הפכנו לעדה דתית סגורה הנתונה לשיפוט דיינים בכל הנוגע למעמד האישי ואף יותר מכך. דיינים הזרים לאורחות חיינו, למהותה של הדמוקרטיה ועקרונותיה ולשוויון זכויות לנשים. האישה, לשיטתם היא קניין בעלה, היא הקדש שלו ואין זר יכול להפקיעה ממנו – מכאן העגינות, החליצה, היבמה, הממזרות, אסורי כהן וגרושה ועוד...

בישראל אדם, איש או אישה, אינו יכול לשחרר עצמו מכפיפות לשפוט הדתי (כפי שהיה בימי הטורקים והבריטים) גם אם הוא אתאיסט. בריחה מהדינים אפשרית רק ע"י המרת דת לפי פקודה בריטית מ- 1927. החוק הנבזי הזה, השולל מעמד שווה לאישה ולאיש מקרין על חוקים נוספים. בשל כך ב"חוק יסוד כבוד האדם וחרותו" אין סעיף שוויון. החוק הקליריקלי מ-1953 נחקק כדי שמפא"י תוכל לקיים קואליציה עם המפד"ל, מאחר שפסלה לשותפות מפלגות לגיטימיות אחרות.

אשר לפרהסיה: כמובן שהשבת וחגי ישראל מקובלים עלי ובלבד שלא יכתיבו לנו מה צריך להיות עונג שבת שלנו. אני סבורה שבכבישים ראשיים ובדרכים המובילות למקומות נופש צריכה להיות תחבורה ציבורית בשבת ובחג – אך תמיד תוך התחשבות באזורים בהם קיים בית כנסת וישוב דתי. אני חושבת שבתי אוכל, בתי תרבות ובילוי מן הדין שיהיו פתוחים. מאידך אני מצטערת על שהשבת הפכה ליום שוק, וכי הצרכנות, החמדנות והחומרנות מנצחות אצלנו בשל הקניונים הגדולים, דבר הפוגע בבעלי חנויות בערים, בנוסף לפגיעה באופיה של השבת שנועדה לעונג, למנוחה ולהתוועדות חברתית. אני שותפה למאבק נגד גלויי פורנוגרפיה ברשות הרבים, ובעיני גם טלוויזיה היא רשות רבים.

מכל מקום, הפגיעה החמורה ביותר במהות הדמוקרטית של המדינה היא חלוקת אזרחיה לעדות דתיות סגורות, מניעת נשואים אזרחיים (שאין בהם לפגוע בדת אלא רק במתפרנסים ממנה) וכן הפגיעה המשפילה במעמד האישה ובזכויותיה.