וודי אלן לא רואה כל קשר בין סרטיו לאמנות

וודי אלן נאם בסוף השבוע מול קהל של 600 צופים בספריה הציבורית של ניו יורק, במסגרת פסטיבל ה"ניו יורקר מגזין", במסגרתו מפגיש המגזים את הקהל הרחב עם שלל סופרים, אמנים ואנשי תרבות באתרים שונים בניו יורק.

באחד הנאומים המוזרים והמדוכאים ביותר שלו הצהיר אלן: "אני לא אינטלקטואל. אני לא מבלה את זמני בקריאת פילוסופיה דנית בחדרי. אני מרגיש הרבה יותר נוח בבית, עם בירה, צופה בכדורסל בטלוויזיה. אני יכול לחשוב על הרבה מאוד אנשים שהייתי מעדיף להיות, כמו מרלון ברנדו, לואיס ארמסטרונג, באד פאוול או שוגר ריי רובינזון ובכלל, על רבים עם חיים יותר מעניינים וצבעוניים מאלה שלי", אמר הבמאי המצליח, הנודע בקצב הסרטים המסחרר שלו (34 סרטים ב-35 שנים).

אלן הוסיף והסביר כי מעולם לא אהב לקרוא והתעמק מעט בספרות רצינית בגילאי 17 ו-18 במטרה יחידה. "הייתי חייב לקרוא כדי לנסות ולהשיג את הנשים בהן חשקתי. היום כשאני קורא ונאבק בטקסטים, אני מרגיש שאני מבזבז זמן. אני מעדיף בהרבה לראות ספורט בטלוויזיה או לשחק סנוקר." סיכם אולי החנון הכי גדול בתולדות הקולנוע האמריקאי.

אלן לא עצר בקריאה, אלא המשיך להשתלח גם בכשרונו המוזיקלי. כידוע, אלן מנגן בקלרינט, ואף מופיע מדי שבוע יחד עם להקת הג'אז שלו בבית קפה "קארלייל", במנהטן. "אין לי שמץ של כשרון מוזיקלי." אמר בהתייחסו לנגינה והמשיך לספר שאפילו רומן שכתב אף פעם לא פורסם והופץ ושכל ההמראה שלו כבמאי קולנוע מקורה במזל וצירוף מקרים גמור.

בנוגע לסרטיו, הודיע אלן כי מדובר במוצרים עצמיים להדחקת דיכאון וכי אין שום קשר ביניהם לבין אמנות אמיתית: "אני עושה סרטים רק בשביל עצמי, כסוג של ריפוי בעיסוק. ידיים עסוקות הן ידיים שמחות. לא אכפת לי מהסרטים. לא אכפת לי אם לאחר מותי יזרקו כולם לניאגרה ומישהו יוריד את המים". אמר הבמאי המקושקש.

הקהל הגדול שהקשיב להרצאה, לא הבין אם עליו לצחוק או לבכות. רבים שיערו, כי אלן בעצם משחק דמות אבודה מאחד מסרטיו. אבל יותר מכל, נדמה כי אלן מנסה לתקן את התדמית הנהנתנית שנדבקה לו מימי השערורייה המתוקשרת של גירושיו ממיה פארו ונישואיו עם ביתם המאומצת, סון יי פרווין. נרשמו מחוייכים במיוחד לאחר ההרצאה – סטיב מרטין וסאלמן רושדי, שנכחו באולם.