טיפול טבעי לגיהנום של כאבי ראש

זהו פגע שהגיע כנראה עם תחילת התרבות האנושית. יוליוס קיסר, זיגמונד פרויד והפילוסוף קאנט – כולם סבלו מכאבי ראש של מיגרנות, המתוארים כחולי ה – "יגון ללא התרגשות".
החולים מתלוננים כל כאבי ראש הולמים, במיוחד מאחורי העיניים, הקאות ובחילה. לעיתים קרובות, הפרעות בראייה משמשות כאמצעי האזהרה לפני התקף, והחולים צריכים לשכב בשקט בחדר חשוך. הם רגישים אז ביותר לרעש, אור וריחות, ועשויים לסבול גם מתשישות ודיכאון.

יש מספר רמזים לגורמי המיגרנה. זהו תהליך דלקתי, בו כלי הדם במעטפת החיצונית של המוח מקבלים גירוי יתר ומתנפחים. נפיחות זו נגרמת כנראה על ידי פעולת תרכובת כימית בשם סרוטונין.

תרופות מציעות הקלה מסוימת, אך רק לחלק מהחולים ובחלק מהזמן, וכן – קיימת אי ודאות לגבי השפעות לוואי. השפעות לוואי אלה גרמו לחולי מיגרנות רבים לפנות לריפוי עצמי ולרפואה מסורתית, מה שהביא לגילויו של מרפא צמחי חדש ואפקטיבי – בן חרצית. ליתר דיוק "גילויו מחדש", משום שבן החרצית היה ידוע גם בעולם העתיק כמרפא דלקות ובעיות מחזור. רק לאחרונה התחיל השימוש רב ההצלחה בצמח לבעיות מיגרנה.

בן החרצית (באנגלית פיברפיו – FEVERFEW), או בשמו הבוטני TANACETUM PARTHENIUM , שייך למשפחת האסתריים (מורכבים). זהו שיח רב שנתי, בעל עלים מפורצים, שמראהו מזכיר מאד את הקמומיל והטנסטום (טנסי).
פרחיו לבנים, ומרכזם צהוב. חלקי הצמח שלהם פעילות רפואית הם בעיקר העלים, ובמיוחד העלים הצעירים, אותם מומלץ לקחת כשהם טריים. טעם העלים מר.

בן החרצית הוגדר כמרפא למיגרנה באנגליה, שם דיווחו משתמשים ותיקים בעלים הטריים על כוחו של הצמח לחוקרים מצ'לסי קולג' באוניברסיטת לונדון, ובמרפאה למיגרנה של לונדון. חולי המיגרנה מצאו בעצמם כי בן החרצית היה מסוגל להחליש את העוצמה ותכיפות התקפי המיגרנה. החולים, אחדים מהם רופאים בעצמם, אשר ניסו כל תרופה אחרת קודם לכן, דיווחו על תוצאות מרשימות ביותר לאחר שלקחו עלים טריים של הצמח לאורך זמן. כל זה הוביל לביצוע ניסויים קליניים בסמיות כפולה.

הניסוי הראשון שנערך על ידי ד"ר א.ס. ג'והנסון מהמרפאה העירונית של לונדון למיגרנה, ואשר היה לחלוץ המחקרים בבן חרצית, דווח בכתב העת בריטיש מדיקל ג'ורנל. בניסוי השתתפו סובלים ממיגרנה, אשר לקחו עלי פיברפיו עוד לפני הניסוי. אלה מהחולים אשר החליפו את מנת העלים הטריים בקפסולה המכילה 50 מ"ג של עלי פיברפיו מיובשים שמרו על הגנתם ממיגרנה, בעוד מי שלקחו תרופת – דמה, שלא הכילה את העלה, סבלו באופן מובהק מיותר כאבי ראש, הקאות ובחילה.

מחקרים נוספים אישרו את התוצאות. המחקר האחרון נערך בישראל על ידי פרופ' דן פלביץ' ז"ל, ד"ר גדעון עירון ופרופ' רפי קרסו. הם השתמשו בעלי בן חרצית אשר הוכנס לגידול מסחרי על ידי מכון וולקני. חמישים מיליגרם של אבקה מעלי הצמח, או לחילופין תרופת דמה, ניתנו במשך ארבעה חודשים
ל – 57 חולי מיגרנה. כאשר קיבלה הקבוצה את עלי בן החרצית, היה שיפור הדרגתי בעוצמת הכאב וירידה עד למחצית. היה שיפור דרמטי בסימפטומים כגון בחילה, הקאות ורגישות לאור ורעש.

המחקרים עוררו עניין בינלאומי. חוקרים מכל העולם החלו לבדוק כיצד משפיע הצמח על כלי הדם. תוך זמן קצר נמצא כי פיברפיו יכול לחסום את השיחרור לדם של תרכובת השליח, סרוטונין, אשר הוא המקור כנראה להתקפי המיגרנה. לא זו בלבד ששוחררה כמות קטנה יותר, אלא שנמצא כי כלי הדם הגיבו לסרוטונין במידה מופחתת של דלקתיות, הגורמת לכאבי הראש, היה גם ייצור מופחת של פרוסטאגלנדינים, אשר הפחית אף הוא את התהליך הדלקתי. כל המחקרים בראשות ד"ר ג'והנסון ואחרים הוכיחו את מה שהרבליסטים ותיקים טענו זה מכבר, כי פיברפיו יכול למנוע כאבי מחזור וכאבי ראש דלקתיים, כמו גם מיגרנה.

הכימיה של בן החרצית, כמו של כל צמחי המרפא, היא מורכבת למדי. חוקרים מצ'לסי קולג' אוניברסיטת לונדון, בחנו מאות תרכבות ומיצויים מן הצמח, ומצאו כי התרכבות בעלות ההשפעה האנטי דלקתית היו ממשפ' הססקיטרפנים – לקטונים. החזקה מבין קבוצת תרכבות זו נקראה פרתנוליד. חומר מוכר היום על ידי חוקרים כבעל ההשפעה העיקרית, או "החומר הפעיל", של בן החרצית.

סיפור ההצלחה של בן החרצית הוא יותר מאשר הקלה לחולי המיגרנה, אשר בהישגם כעת תרופה טבעית ואמינה. זהו גם סיפור היכול להביא את רפואת הצמחים לתוך המאה ה – 21 .
המחקר הוכיח כי זנים רבים של בן חרצית מכילים כמות קטנה בלבד של הפרתנוליד, המרכיב הפעיל. בדיקות שנעשו על תכשירים מסחריים של בן חרצית, הותיקים בשוק האמריקאי, הראו כי ברבים מהתכשירים כמעט שלא נמצא פרתנוליד, וכתוצאה מכך, הרבליסטים משם דיווחו כי בן חרצית אינו מרפא יעיל. בבריטניה, לעומת זאת, נמצא פיברפיו בשיעור גבוה של המרכיב הפעיל, אשר תרם לפיתוח והצלחתו. בן חרצית הוכנס לישראל תוך שימוש בזנים הנכונים, והפך לצמח מרפא חשוב אשר מיוצא לאירופה ולארצות הברית. תכולתו נבדקה במעבדה, וננקטים צעדים לאבטחת יציבותו ואחידותו של המרכיב הפעיל. גישה מדעית זו הבטיחה כי בן חרצית הגדל בישראל הוא פוטנטי ואפקטיבי, והופך להיות מוכר בעולם כולו.