לבחור את עצמנו מחדש

"חופש הוא רק מילה לכך שאין לנו מה להפסיד", שרה ג'ניס ג'ופלין. "החופש הוא הכרת ההכרח", קבע אנגלס. תילי תילים של מילים ואבחנות פילוסופיות נכתבו על המושג הנחשק, החמקמק והמפחיד הזה, 'חופש'. איפה נמצא החופש שלי, בין טווח האפשרויות הנפתח רק משעה שאנו נואשים לבין התמרון בין אילוצים נוקשים?

ישעיהו ברלין הצביע על שני סוגים של חירות או שני היבטים שלה. אנו יכולים להיות חופשיים מ...: חופשיים מהתערבות, ממחויבויות, מהגבלות, ממצוות; ואנו יכולים להיות חופשיים ל...: חופשיים להשיג מטרות, לממש את בחירותינו, להיות סובייקטים אוטונומיים. את הסוג הראשון הוא מכנה חירות נגטיבית ואת השני - חירות פוזיטיבית. ככלל, לאדם המודרני קל יותר לעמוד על החירות מן הסוג הראשון. כאשר הוא מוצא עצמו משוחרר מכבלים חיצוניים, הוא עומד בפני הצורך להחליט מה לעשות עם אותה חירות שניתנה לו. לעיתים קרובות הוא נס מן החופש הזה, מוצא מקלט בגאולות קלות שלפעמים נעשות מסוכנות. אבל המנוס מן החופש איננו מאפיין רק חילונים, המוצאים את עצמם בעולם ללא אלוהים שבו, כביכול, הכל מותר. לא מעט דתיים משתמשים דווקא בדת כמקלט מהתמודדות.

יש המבכרים את ההגדרה 'חופשיים' על-פני חילונים, שכן הם חופשיים מעול תורה ומצוות. אך גם מונח זה מגדיר את עצמו אל מול הדת, כפי שלמושג 'חילוני' יש משמעות רק בעולם דתי; שכן צמד הניגודים 'קודש' ו'חול' שאוב מעולם המושגים הדתיים. בעולם חילוני אין קדושה, יש ערכים. רבים מדי מהחילונים מממשים רק את החירות הנגטיבית שלהם, שלא להיות כפופים לסמכות אלוהית או רבנית. ההגדרה העצמית שלהם כחילונים כולה שלילית: הם לא דתיים. החילוניות הפוזיטיבית, לעומת זאת, דורשת מן האדם מאמץ מתמיד לשים לעצמו גבולות במקום האל; להיות אמת-המידה של עצמו; לכונן את עצמו כסובייקט מוסרי שהוא עצמו מקור התוקף לדרישות המוסר ולא תביעות חיצוניות; להעמיד את האדם במרכז ההוויה האנושית במקום את האלוהים.

החילוניות הפוזיטיבית קשורה לחירות הפוזיטיבית: לפרוייקט המתמשך של תיעול כוחותינו אל מטרות ראויות, אל המאמץ לעשות את הישר והטוב שלא נקבע עבורנו מלמעלה. לא קל לבחור את עצמנו כל יום מחדש, בלי הוראות ברורות המסדירות את יומנו מהשכמה עד שינה ואת חיינו מלידה עד מוות.

אך בסופו של דבר, כפי שהמנוס מחופש מאפיין בני אדם בכלל יותר משהוא מאפיין את החילונים או הדתיים דווקא, כך גם בני שתי הקבוצות עומדים אל מול השאלות האנושיות היסודיות של הכרח ובחירה, היקבעות מראש וחירות. האתגר הוא כיצד לצלוח את הפרדוקס של "הכל צפוי והרשות נתונה", של השאלה האם ועד כמה הרשות יכולה להינתן, חופש הבחירה להתממש, כאשר הכל צפוי. כן, אין לי כל קושי לנסח את הפרדוקס הזה במונחים של המקורות. זהו חלק מהחופש שלי כחילונית, להשתמש בתרבות העשירה של היהדות כשהיא רלבנטית לחיים המודרניים, הליברליים והחופשיים. אלו החיים שבהם החופש האמיתי מבחינתי הוא לבחור איך להיות אדם. ולבחירה הזאת לא משנה אם אנחנו דתיים או חילונים.