עם לבן, עם שחור

המממ, אני מבין. אתה סבור שאתה לא גזען? תענה לעצמך בכנות על השאלה הבאה. אבל רק לעצמך, כשאף אחד לא רואה ולא שומע. בבקשה (השאלה מנוסחת בלשון זכר כי ככה מקובל בעולם שלנו):

כשאתה שומע על תאונת דרכים קטלנית בצפון, בה נהרגו 4 בני משפחה ערבית, אתה:
א. מתעלם ומזפזפ הלאה
ב. אומר לעצמך, "מזל שלא היו יהודים" ומזפזפ הלאה
ג. מתעכב בחצי אוזן לשמוע אם היו שם ילדים. בכל זאת, ילדים זה עצוב
ד. מתמלא תוגה על מוות פתאומי של אנשים תמימים.

ענית ד'? כן, בטח.

אנחנו גזענים מטבענו, זה המולד או הנרכש מגיל אפס. כי אנחנו בני החברה האנושית, שמעצם היותה חברה, חבורה, קבוצה, שבט, קהיליה, אגד מתוחם של אנשים בעלי מכנה משותף, מבוססת על אבחנות "גזעניות": גזע ממש, שפה, טריטוריה, צבע עור, דת, מנהגים וכו', המפרידים "בינינו" ל"בינם". אפשר להירגע, זה המצב הנתון. "אימאג'ן" של ג'ון לנון? תמשיכו לדמיין.

ועוד משהו קטן, מובן מאליו: בני אדם בחברה המודרנית אינם שווים זה לזה. השבט "שלנו" זוכה ליחס מועדף מהשבט "שלהם". ההוכחה האחרונה, אם נדרשה כזו, היא הטרגדיה בדרום מזרח אסיה. הרי טלפון קטן ממרכזי ההתרעה באמריקה היה מציל את חייהם של עשרות אלפי מלוכסנים קטנים. אבל האמריקאים התמהמהו. "לא מצאנו את מספר הטלפון", אמרו שם. נדמה לי שזה היה גם התירוץ לשאלה "למה לא הפצצתם את אושוויץ". באמת, בכל הבלגן הזה, לך תמצא את מספר הטלפון של אושוויץ! אז הלכו כמה יהודים, הלכו כמה מלוכסנים. מה חדש.

היהדות היא כמובן אמונה עמוקה מני-ים והומנית ומקדשת את ערך חיי האדם בלה-בלה-בלה. "ומה עם שבע מצוות בני נוח", אני שומע את הטוקבקיסט מלמטה. בסדר. אבל היהדות היא גם גזענית. אפילו מאוד גזענית. כמו שלאסקימואים יש 100 מלים שונות לתיאור שלג, ולמוסלמים 99 שמות שונים לאללה, שימו לב כמה מלים יש לנו, היהודים, לתיאור ה"אחר": זר. גוי. גר. טמא. נוכרי. שיקסע. ערל. עוכר ישראל. לא נימול. לכולנו יש מזוזת-תודעה מוטבעת על המצח, מהעריסה. כי אנחנו בני העם הנבחר. וכל היתר לא. נורא פשוט.

אין מה להיבהל, זה אנושי. יתר על כן: אפילו בקודים של החברה המודרנית, יש ל"גזענות" הזו מעמד לגיטימי, אפילו הכרחי, לשם גיבוש זכותה של קהיליה להגדרה עצמית, ולהתאגדות תחת הפטנט שנקרא "מדינה".

ההיסטוריה צוחקת פעמיים. פעם אחת כשהיא נזכרת בבני ישראל: עם עבדים מזי רעב, הכי עובדים זרים בעולם, שנפגשו על הדרך במדבר ואיכשהו הגיעו הנה. ופעם שניה כשהיא נזכרת במדינת ישראל, בית העם היהודי: משכנם של נרדפי פוגרומים וניצולי שואה, תת-אדם מעונה, שנפלט בכוחות אחרונים לפיסת ארץ, שכמה אנשים באו"ם הואילו להקצות להם ("ואנחנו מקווים שבכך נסגרת פרשת הטלפונים באושוויץ").

ההסטוריה צוחקת, כי מדינת ישראל שכחה מהר מאוד את הקוד ההיסטורי שלה, קוד שכביכול חייב אותה להפוך אוטופיה של אהבת האדם באשר הוא אדם, והיא מתנהגת כמו כל מדינה גזענית אחרת. תשתית המדינה, חוקיה המכוננים והסדריה היסודיים, מבוססים על יחס שונה בתכלית ליהודים וללא יהודים. אתם באמת לא מצפים שנחזור שוב על היחס לערבים, ולעובדים הזרים, ולעוד בלה-בלה צפוי.

זו בעצם הנקודה האחרונה, שייקח זמן רב עד שנפנים אותה. קיים קשר כפוי, מלאכותי בהרבה מקרים, בין מקימי המדינה – יהודים אשכנזים ממציאי ה"ציונות" – לכוח העבודה הזול, התחליף לערבים, הלא הם יהודי המזרח, שרובם הובאו ארצה (הובאו ולא באו) רק בגלל השואה. אלו העובדות, אבל כשהעובדות אינן מחמיאות לאיש, ממציאים אתוס, מזויף, לפיו כולנו "אחים". בטח אחים. כמו שאומרים, אחים אחים – אבל במיטה שוכחים. ובמיטה הישראלית, יש אחד אקטיבי ושני פסיבי.

"הבעיה הערבית", כמו גם "בעיית הצביון היהודי של המדינה", הם שני מוקשים שהממסד מיהר לזרוק לפתחנו, על מנת שלא ניגע בפצצה האמיתית: האבחנה הבסיסית בין יהודי ממוצא אירופי, ליהודי שאינו. הבדל שקיים בקיבוץ האשכנזי-סוציאליסטי, כמו גם בהתנחלות האשכנזית-משיחית. הבדל בוטה, שאיננו משתנה כמעט כבר למעלה מ-50 שנה.

כל שאני מבקש הוא שתפנו אל העובדות, בלי קשקושים רגשניים על "יש לנו נשיא פרסי", או "האחיין שלי חצי מרוקאי". והעובדות מצביעות על מיתאם הדוק בין גוון עור, או ארץ לידת סבא וסבתא, לבין אבטלה, חוסר השכלה, חוסר פרנסה, נחיתות מעמדית, נחיתות חברתית, ואפילו אחוזי תמותת תינוקות. והפער הזה, בין רעננה לדימונה, בין אפרת לשלומי, נותר בעינו. צירוף מקרים? נו באמת.

אנא, פנו אל העובדות (אתר "אדווה" (www.adva.org) הוא מקום טוב להתחיל להבין בו את חוסר השוויון ואת אובדן הסיכויים מלידה של חלק ניכר מתושבי המדינה). נתון אחד לחימום: אחוז בעלי ההשכלה הגבוהה, בקרב יהודים בני מוצא אשכנזי, גדול פי שניים וחצי מיהודים ממוצא מזרחי. השכלה שהיא תולדה של השכלת ההורים, ומקום מגוריהם, ובית ספר היסודי והתיכון, ואחוזי בגרות, וההמשך לאוניברסיטה, ואפשרויות התעסוקה, וההכנסה הגבוהה, והחוג החברתי ה"נכון". הכל מתגלגל, הפערים מתרחבים, ועל השחור שלמטה יקשה מאוד לצאת מזה. שתי מדינות לשני עמים. עם לבן, עם הרבה כסף שחור, ועם שחור, עם טלית לבנה ואחלה סלסולים.

רק אחרי למידת העובדות והפנמת המשמעויות, תבוא שעת ההחלטה: רוצים לשנות סדרי עדיפויות? רוצים "שוויון"? זה בכלל לא מובן מאליו. שהרי האדם, כך אמרנו, גזעני מטבעו.