סילביה

"סיפור על אהבה, תשוקה, תקווה ויאוש, בין שניים מהמוחות המבריקים של המאה ה-20", "גווינת' פאלטרו במשחק חייה", "חוויה עוצמתית על המשוררת והסופרת שזוכה להערכה גדולה ולקאמבק בימים אלו בישראל", את כל הציטוטים הללו אספתי באינטרנט, על עטיפת הסרט או בשיחות עם אנשים. נהיה בון טון לדבר באמת על סילביה פלאת' אבל אל תהפכו את הסרט הזה לדבר הכי חם בספריות DVD הקרובות לביתכם.

"סילביה" הוא סרט טוב, לא מדהים, בטח שלא פאלטרו בתפקיד חייה. "סילביה" הוא סרט שעשוי בקפידה, עצוב במידה ובעיקר מצליח להגיע לקהל היעד שלו. במילים אחרות, "סילביה" הוא סרט לנשים ובנות שחלקן יבכו בסופו וחלק סתם יתייפחו. רוצה לומר, "סילביה" הוא אך ורק סרט לבנות. בנים, גם חובבי ספרות שמאלנים שמסתובבים בגנים, יסבול, ובענק, בסרט שלפנינו.

העניין הוא, שתהומות הדיכאון אליהם לוקחת אותנו פאלטרו, גדולים גם על הבנות הכבדות שמחפשות את הטישו והממחטות. הסיום הקודר, הטקסטים הקשים והתוכן המציאותי כל כך מבאסים את התחת. ומה נגיד לכם זה לא סרט לרווקות בודדות בימי שישי גשומים. זה אולי סרט לערב בנות, אבל גם בעדינות - לא לערב של פופקורן וכאלה, אלא כמו שאמרנו, יותר לערב רווי רחמים עצמיים.

עם זאת יש במסכת הייסורים כמה נקודות אור. הסרט יפה לעין, אפילו אם DVD שלכם לא משוכלל, הרי שהצילומים היפים והצבעים החדים מעבירים את תחושת הטירוף גם במערכת קולנוע מצ'וקמקת. השאלה הגדולה היא למה אנחנו צריכים להיטרף ממש כמו סילביה בסרט שעם כל הכבוד לא עושה חסד עם יצירותיה. מי שניגש לסרט על סמך כתביה על פלאת' והכרות עם יצירתה של הנפש הפועלות, צפוי לאכזבה רבתי.

הדמות הטרגית הזו שהלכה עם האהבה שלה למקום הכי קיצוני שאדם יכול לקחת אותו, הצליחה בספריה למשוך קוראים חדשים בזכות העובדה שהיא עשתה זאת בצורה אנושית ואפילו מעוררת חיוך לעיתים. סילביה הסרט לא מושך אליו שום קהל חדש. כמו שאמרנו שבעוד שבספרים אפשר להתחבר לפלאת' הרי שמכשיר ה-DVD שלי צעק "הצילו, תוציא את הרעה הזו ממני".