לא מגיע לו!

הזוכה הגדול בבחירות הפנימיות במפלגת האבודה (לא, זו לא טעות) הוא אופיר פינס, והוא בסך הכל בסדר. יוצא לו מדי פעם לדבר שטויות, אבל קשה לכהן כראש צוות תגובות בלי זה. עניין של הסתברות. כשהמורה דליה שימשה בתפקיד לפניו המצב היה ה-ר-ב-ה יותר חמור. לעומתו, המנצח הגדול השני, יצחק הרצוג, הוא ביזיון שדלה השפה מלתאר את תהומותיו, אבל אני אנסה בכל זאת.

הרצוג, נסיך במפלגתו, הוא בנו של הנשיא השישי רב הפעלים חיים הרצוג. על כגון דא שנו רבנן: חומץ בן יין. כשיצחק בן חיים ז"ל הפציע לראשונה בחיים הציבוריים, היה זה כאחד מראשי הקמפיין של אהוד ברק לראשות הממשלה. בתפקידו זה יש חשד כבד שהאיש עבר על חוקים ברורים, שהועברו בלחץ מפלגתו שלו, שהזדעקה על אותם מעשים בדיוק (שימוש בכספי עמותות לצרכי בחירות לראשות הממשלה), כשאלה נעשו על ידי הצד השני. כשהצד השני עשה את זה, זה אולי היה מסריח, אבל טכנית לפחות כשר, פשוט משום שטרם הועברו חוקים בנדון. כשהקמפיין של החייל המעוטר עשה את זה, זו כבר היתה עבירה לכל דבר. איש הציבור הטרי, בוז'י, סירב לענות על שאלות חוקריו, ובסופו של דבר – אני בטוח שזה נורא מפתיע אתכם – נסגרה החקירה "מחוסר הוכחות". כשבני משפחת שרון עושים את זה, השמאל הנאור מזדעק ובצדק. כשנסיך משלהם עושה את זה קודם, לא נשמע ציוץ.

הפרקליט החלקלק, שנולד עם כפית של כסף בפה, מונה למזכיר הממשלה, שם לא הבריק במיוחד. אבל כשגבר הלחץ הציבורי לאור התנהלותו בפרשת העמותות, הבינו הוא ומיטיבו שיהיה עליו לפנות את התפקיד. שניהם ידעו שאם יפרוש סתם כך, כשענן מצחין תלוי מעל ראשו, ומהווה את הזיכרון האחרון ממנו, ייסתם הגולל על הקריירה הפוליטית שלו. נדרשה כביסה דחופה למוניטין המפוקפק שדבק בו. אז איך מסדרים לאדם, שהשתתף לכאורה בקנוניה לקנות את השלטון בישראל בכסף ומשתפן אפילו מלהמציא לעצמו אליבי, הילה של אדם ישר? שולחים אותו להילחם בגבורה באויב הנורא – צעירי ישראל המשתמשים בסמים לא חוקיים.

ברק מינה את בוז'י שלנו ליו"ר מועצת הרשות למלחמה בסמים – גוף כושל וסהרורי, שמנצח מאז הקמתו על הידרדרות בלתי פוסקת בתחום עליו הוא מופקד. יו"ר המועצה הוא תפקיד התנדבותי וסמלי, שעיקר יתרונו בהזדמנויות להצטלם ולהתראיין, ולהתעטף בהילה של עיסוק במלאכת קודש.

במסגרת תפקידו זה גילה מר הרצוג את עומק אטימותו, צדקנותו ובורותו שמרצון. זכורה במיוחד הופעתו ההזויה בתוכנית של ערוץ 8 שהוקדשה לנושא הסמים, שם הפליא בפנינים כמו "ארה"ב כבר פתרה את בעיית הקוקאין שלה" (רק חבל שלקרטלים הקולומביאניים איש לא סיפר זאת), או "האלכוהול פוגע בנהיגה פחות מהקנביס, כי השתוי מודע לשכרותו", ושאר יציאות דוגמטיות ונבערות שהעידו כאלף עדים שהאיש לא טרח בכלל ללמוד את הנושא עליו הופקד, אלא היה נחוש לנצל אותו כקרדום לחפור בו, כדי להשכיח את ערוותו המוסרית האישית, באמצעות חיטוט מגונה ומתחסד בגופם של אחרים.

במהלך כהונתו בתפקיד, מצא הרצוג נפש תאומה בדמות מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, חיים מסינג – גם הוא טיפוס דידקטי, צדקני, חנוני ונטול כל חוש הומור. יחד חיסלו השניים את שיתוף הפעולה שהחל להכות שורש, בתקופת המנכ"ל הקודם, שלמה גל, בין הממסד לגופים הפועלים למען רפורמה בחוקי הסמים הכושלים והמזיקים. השניים פשוט ניתקו כל מגע עם גופים כמו "עלה ירוק", "ליגלייז" ודומיהם, וניצלו כל הזדמנות כדי לשסות את המשטרה במאות אלפי צעירים, שכל פשעם הוא בחירה אישית שהמדינה בחרה להוציא מחוץ לחוק.

לאחר זמן קצר בתפקיד זה, ובזכות קשריו האישיים הענפים (כבן לאביו וכחבר באחד ממשרדי עורכי הדין המובילים במדינה), החל שמו של הוונדרקינד לצוץ בעמודי הדעות של אחד מעיתוני ישראל, כמהגג על עניינים שברומו של עולם, כשבכל מאמריו נשזר חוט של שביעות רצון עצמית, כמתמוגג על מעלותיו ומטיף מוסר לעולם. מכיוון שעל מאמרים בעיתונות הכתובה אי אפשר להגיב בלחיצת כפתור, יכלו עורכי אותו עיתון לפרסם את מאמריו של הנ"ל מבלי שקוראים עירניים יזכירו לו (ולאלה שבחרו לתת לו במה) את קלונו.

בחסות תקשורת אוהדת (ולא חסרת אינטרסים, יש להניח), טופחה תדמיתו של יצחק הרצוג, ויחד עם כישורי תככנות פוליטיים הקנו לו אלה את המקום התשיעי ברשימת העבודה לכנסת. גם במהלך כהונתו בכנסת המשיך הרצוג להפגין צדקנות לא בהכרח מבוססת. זכורה הופעה טלוויזיונית לא מזמן שבה השתבח בחוק שעזר להעביר, למען חיילי צד"ל. אלא שבאותה תוכנית קצרה ידו מלעצור בעד אחד מיוצאי צד"ל שהסתכל ישר למצלמה והסביר שמלותיו של בוז'י, אמנם יפות, אבל מעשיו לא מועילים במיוחד, וגם פירט ונימק, והותיר את הרצוג לגמגם ולחזור שוב ושוב על אמירותיו שהופרכו.

עכשיו בחרה מפלגה מתפוררת באיש הזה כשר בכיר. כשנשאל בגל"צ אם ישקול לבחור בתיק איכות הסביבה, "הידוע כקרוב לליבו", הוא לא טרח אפילו לכבד את הרעיון בהתייחסות. איכות סביבה? זה היה טוב כדי לתפוס פוזה של אכפתניק. אבל בתכל'ס, נראה לכם שהוא לא יבחר בתיק עתיר תקציבים וכוח כמו השיכון והבינוי? הצחקתם אותו. בוז'י שלנו אולי מטפח תדמית של חנון כדי להרדים את יריביו, אבל הוא יודע יופי מאיזה צד של הלחם הלבן מרוחה החמאה.

אין מה לעשות, צריך לזכור שזו אותה מפלגה שבחרה במורה הכושלת דליה איציק כיו"ר סיעתה בכנסת ושלחה אותה לבזות עצמה במו"מ עם הליכוד. לא פלא שהיא נראית כפי שהיא נראית, ולא נותר אלא לקוות שבבחירות הבאות יוכיחו כלל הבוחרים שהם, בניגוד לאוסף הגריאטרים והאינטרסנטים שבוחשים בקלחת של המפלגה הגדולה-לשעבר הזו, לא קונים את הבלוף יותר.

* רחביה ברמן שימש כדובר עלה ירוק. הוא גם הורשע בעבירות סמים. הוא גאה בעובדה הראשונה ולא ממש מתבייש בשנייה.