יהיה קר בסאן-סירו, משהו סביב האפס

אחרי הנשיקה הצרפתית שקיבלנו מאלאבאס וליברפול בגמר גביע אופ"א, גמר ליגת האלופות מזמן שתי פריג'ידיות שאינן מצטיינות בגילויי חיבה. ולנסיה ובאירן מינכן אינן הקבוצות הטובות באירופה – לפחות על הנייר, אבל על כר הדשא בסאן סירו ביום רביעי, זה באמת לא יעניין אף אחד.

אפשר להמשיך ולהזיל דמעה על האיבוד העצמי לדעת של ריאל מדריד, על שעת המחנך שנכפתה על לידס הסימפטית ועל קריסת האימפריה האדומה הגדולה ביותר באירופה – מנצ'סטר יונייטד. אפילו ארסנל האימפוטנטית, נשמעת יותר אטרקטיבית משתי הקבוצות החבוטות הללו, שמשחקות כמו שקלישאות נשמעות.

באירן וולנסיה, המפסידות של שני הגמרים האחרונים, נפגשות בגמר הגמרים של הכדורגל האירופאי כשלרגליהן מטרה אחת – להימנע ממפח נפש נוסף. עבור ולנסיה, הפסד שני ברציפות בגמר היוקרתי יהיה מכה כואבת מאוד. הקטור קופר, המוח מאחורי המכונה הלבנה, צפוי להעביר את כישורי המהנדס שלו לנואו קמפ ולקחת עימו, קרוב לוודאי, את סיכוייה של ולנסיה לחזור בשנים הקרובות לגמר המפעל המיוחצן של אופ"א. באיירן מינכן ואוטומר הירצפלד סגרו – לפחות לפי ערוץ הספורט – את החשבון עם מנצ'סטר יונייטד, אבל גם באצטדיון האולימפי במינכן יודעים כי הפסד בגמר שני בתוך שלוש שנים יהיה סטירה מצלצלת לגאוותני בקנבאואר.

לכן קל לשער כי המוטו העיקרי של שתי הקבוצות יהיה "הימנעות מהפסד, בכל מחיר". משחקי גמר, בשל אלמנט הסופיות שבהם, מאלצים את המשתתפים בהם לנסות ולהשיג הכרעה, לפני ששעון העצר יראה 120 דקות. הכרעה בפנדלים היא השיטה האכזרית ביותר בספורט לקביעת מנצח. אבל במקרה שלנו, הן ולנסיה והן באיירן, שתי קבוצות התלויות ביכולתן להתיש את היריב בהגנה עד להכשת השער בעבר השני של המגרש, ייתקלו מנגד בדמויות מראה של עצמן.

ולנסיה תתקשה ליטול יוזמה התקפית, בכל שלב בו התוצאה תהיה מאופסת, משום שהדבר נוגד את גישת "מינימום הסיכונים בהגנה" של קופר. מינכן של הירצפלד תוקפת עם מספר שחקנים מוגבל, נרתעת מהשארת העורף חשוף ומעדיפה לשמור את הכדור ברגליה, גם אם לא למטרות התקדמות מדודה בסביבות קו האמצע. השליטה בכדור, לשיטתה, היא שליטה בקצב המשחק.

ולנסיה תשמח להיגרר לסגנון המשחק הזה, משום שהוא יאפשר לה לשמור על הגנה מעובה ולקוות להברקה של מנדייטה או לנגיחה מקרית של קארב ממצב נייח. במקרה כזה, בו שתי הקבוצות מרוצות מסגנון המשחק של היריבה, אין כל מקום לתמרון ולשבירת הסכימה. יוזמה התקפית מסיבית תהיה פועל יוצא רק של שער מוקדם – גם אם מקרי – של אחת הקבוצות. בשני השלבים עד לגמר, הוכיחו שתי הקבוצות יכולת להימנע מספיגת שערים מקריים, או בקיצור, להיות עצמן.

אין כל סיבה לחשוד בשתיים שיחליטו להפוך את עורן דווקא בגמר. תעוזה אסטרטגית לא הייתה מעולם הצד החזק של שני המאמנים. שניהם מאמינים ביכולתם לנצח במלחמת החפירות, גם אם במחיר כדורגל משעמם השואף לאפס הזדמנויות. תוסיפו לכל זה את הנטייה של קבוצות לשחק במשחקים קובעים בשיטה שהביאה אותן עד הלום ותסכימו גם אתם שהגמר ביום רביעי צפוי להיות, במקרה הטוב, דל בשערים. במקרה הרע – זו גם הסברה שלי – הוא עשוי להיגרר ל- 120 דקות מאופסות ולהכרעה מהנקודה הלבנה.

הפסד בפנדלים, למרות אכזריותו, קל יותר לעיכול, משום שאינו מאלץ את המאמן המפסיד להודות בקריסת הקונספציה שלו. מבחינה זו, מאמן הקבוצה המפסידה ינחם עצמו בכך ש"השיטה", אותה דרך שהביאה אותו ואת קבוצתו לשפיץ הכדורגל האירופאי, לא כשלה.
שיטה מנצחת, כזכור, לא מחליפים. גם מאמן. אבל כאן צריך להביא בחשבון שקופר עוזב ושלהירצפלד יוחסו לאחרונה שמועות בדבר עזיבתו את מינכן, ועוד לטובת אולד טראפורד! אפשר שפקטור זה יוציא אחד מהשניים מעורם, ויוביל למהלך טקטי משוחרר מדאגה לפרנסה.

אבל אם בכל זאת נגיע לפנדלים, האמונה הרווחת גורסת כי אסור להמר נגד גרמנים בדו קרב בעיטות עונשין. קונספציה קודמת – שכבר קרסה – טענה כי גרמנים אינם מפסידים משחקים גדולים בגלל טעויות מנטליות. מנצ'סטר יונייטד הפשיטה כבר את המלך הזה. עכשיו תורו של קאניזארס.