עובדים עליכם

כמה אנשים כבר שאלו אותי השבוע איפה נהיה בראש השנה הקרוב. בהתחשב בעובדה שרק שלשום בקושי התאוששנו מצום י' בטבת, אותו שברנו באמצעות כמה לביבות קרות שנותרו במקרר מחנוכה האחרון – השאלה הזו נראתה לי תחילה מקדימה את זמנה. לא אופיינית לי מחשבה ארוכת טווח כל-כך. אלא שאז התברר שמדובר בראש השנה האזרחית הבא עלינו לטובה, בסילווסטר, והשאלה מצריכה עיון מדוקדק ובחירה מושכלת כי "הוא נופל השנה בדיוק על שישבת" וההיצע רחב. ואם כבר מדברים, איפה אתם בכריסמס?

ישו היה באמת יהודי חשוב, אבל עם כל הכבוד, לא נראה לי שזו סיבה מספקת להזמין את המשפחה לשתיית שמפניה, לקשט את הבית בשרשרת נצנצים, ולהניח אשוח קטן, עמוס הפתעות, בסלון. העובדה שאני רואה את הציוד הזה ביותר ויותר מסעדות ובתי עסק בתל אביב לא משכנעת אותי שמדובר באיזו מחווה מסבירת פנים ומכניסת אורחים, מתוך כבוד למסורתם של רבבות הפועלים הזרים שממלאים את המדינה. הייתי חושב אחרת אילו היו מציינים כך גם את עיד אל פיטר או מבטלים את משטרת הגירוש של משרד הפנים.

כולה מסחרה נטו. הזדמנות למכירות סוף עונה, לסיילים של הרגע האחרון, תירוץ קלוש להפעלה אינטנסיבית של הקופה הרושמת, המתבסס על התשוקה התל אביבית חשוכת המרפא להיות לרגע קט מנהטן או לונדון.

אותו הדבר בקשר לסילווסטר. כולה מסיבה שבה, מסורתית, מתנשקים בחצות. אין לי שום דבר נגד מסיבות, וגם לא נגד נשיקות (עם האנשים הראויים לכך), אבל למה להעמיס על המסיבה הזו תוכן מיותר וכוזב? שום שנה חדשה לא נפתחת, סילווסטר הקדוש לא קשור אלינו, אין כאן התחלה חדשה ולא חשבון נוקב על השנה שהיתה. מבחינה מעשית, עבורנו, התאריך הזה מציין בסך הכל את סיומה של שנת המס. לכמה אנשים כאן זו סיבה טובה לחגוג?

גם זה חג של מסחרה. תירוץ קלוש לצריכה של בילויים, אוכל, אביזרי לבוש (נעלי מרקו, קראתי באחד העתונים, עיצבו לרגל המועד "מגפון בעל עקב עפרון דק וגבוה בצבעים מטליים", 400 שקל). צרכנות-יתר היא ה"עבודה זרה" של העידן הזה. מסיבת סילווסטר היא בסך הכל עוד שרת של "אלהי כסף וזהב".

הרצון 'להיות ביחד עם כל העולם' היה, אולי, מתקבל על דעתי אם העולם היה מתאחד, נניח, למניעת ניצול, להשכנת שלום ואנחנו, איתו, היינו מנסים להיחלץ מטירוף הכיבוש והשנאה. זו היתה אולי סיבה לחגיגה בינלאומית, חוצה גבולות של דת וזהות.

עזבו אתכם מסילווסטר. בסך הכל, מישהו, באמצעותו, עושה עליכם קופה.