שנה אחרי הנסיגה אפשר לומר בפה מלא: מטרתה העיקרית, לספק שקט וביטחון לתושבי צפון ישראל, לא הושגה. למעשה, מתחת לשקט מסתתר מצב נפיץ הרבה יותר. החיזבאללה נמצא 'על הגדר', לאחר שהצליח ליצור מאזן אימה חדש ולהכניס לכוונת משגרי הקטיושות, לא רק את קריית שמונה וסביבתה אלא אולי אפילו את חיפה.
החיזבאללה, כך נראה, למד להתמודד היטב עם האיום הישראלי "להגיב בעוצמה" על פיגועים שיבוצעו מתוך שטח לבנון. הארגון עבר לפיגועי איכות נקודתיים באזור שבעא והחל לכרסם בהתמדה ביכולת ההרתעה הישראלית. גם את כללי המשחק החדשים שניסתה ישראל ליצור לפני כחודש, עם הפצצת יחידת המכ"ם הסורי בעומק לבנון, הצליחו סוריה והחיזבאללה לשבור במהרה עם תקיפת מוצב צה"ל בגזרת הר דב בתחילת השבוע.
למרות שישראל יישמה את החלטה 425 במלואה, באישור האו"ם ואפילו באישור לבנוני. לבנון חזרה בה וטענה כי הנסיגה לא הושלמה כל עוד ישראל מחזיקה בחוות שבעא. גורמים חיצוניים, סוריה ואיראן, השפיעו על לבנון בהחלטה זו. הם גם ציידו את ממשלת לבנון במגירה מלאה בתירוצים להסביר מדוע הנסיגה לא הושלמה, וכנראה גם לא תושלם לעולם, אלא במסגרת שלום כולל באזור. זו לא רק המחלוקת על חוות שבעא, אלא נקודות גבולות נוספות שנויות במחלוקת, מספר כפרים שלבנון תטען בעתיד לריבונות עליהם, פתרון סוגיית הפליטים הפלסטינים ועוד.
האו"ם הפך ל'שומר ישראל'
ישראל חלמה שצבא לבנון יתפרס באזור הדרום, ישמור על השקט באזור, יפרק ארגונים פלסטיניים מנשקם וימנע יציאה לפיגועים בישראל משטח לבנון. כיום ישראל מוצאת עצמה, באופן פרדוקסלי, מעונינת בנוכחות האו"ם לאורך הגבול כמעין 'שומר ישראל'. לפני הנסיגה ישראל ראתה באו"ם גורם מפריע, המונע ממנה לבצע את המוטל עליה.
גם התקווה לשיקום דרום לבנון נגוזה. בישראל קיוו שהנסיגה תמשוך עמה השקעות זרות ופרוייקטים כלכליים ותיירותיים, שישפרו את רמת המחייה של התושבים, דבר שהיה משרת את האינטרס הישראלי היחיד: שקט. אולם, החיים בדרום נותרו כשהיו וקשיי המחייה והפרנסה ניכרים היטב על פני השטח. אפילו מים, חשמל וטלפון לא מגיעים אל בתי דרום לבנון כסדרם.
כיום שולפת הקהילה הבינלאומית חדשות לבקרים את הקלף היחיד כמעט שנותר לה: עיכוב הסיוע הכלכלי ללבנון והתנייתו בפריסת צבא לבנון לאורך הגבול והבטחת השקט באזור. אלא שלמרות הרצון העז של ראש ממשלת לבנון, רפיק אל-חרירי, להביא לשקט ויציבות כלכלית בלבנון, גורמי הלחץ העיקריים - סוריה, איראן והחיזבאללה - מונעים ממנו ומלבנון לצעוד אל היעד הנכסף.
גם הפלסטינים חושבים על אופציה צבאית
בעיני סוריה לבנון עדיין נותרה קלף מיקוח מול ישראל. למרות התגברות המחאה הנוצרית בלבנון ליציאת הכוחות הסוריים משטחה, סוריה דאגה להבהיר כי אינה מתכוונת בעתיד הנראה לעין להסיג כוחותיה מלבנון. בשאר אסד, שעורר תקוות בהתחלה, מתברר כמנהיג צעיר, פזיז וחסר ניסיון, שהוקסם מיכולות החיזבאללה, ונותן לנסראללה וחבר מרעיו אור ירוק לפעול נגד ישראל. בתוך כך, הוא פועל לבודד את ישראל וללכד את כל העולם הערבי למאבק נגדה, גם אם הוא יצטרך למחול על כבודו ולהיפגש עם ערפאת בדמשק.
איראן ניצלה היטב את הצלחת החיזבאללה בלבנון והגיעה למסקנה כי הנסיבות הנוכחיות מתאימות להגביר את המאבק לא רק לשחרור דרום לבנון והגולן, אלא לשחרור "כל פלסטין". בתמיכת סוריה איראן מגייסת בחודשים האחרונים את החיזבאללה ואת ארגוני המחבלים הפלסטיניים לתכנון המשך הפיגועים נגד ישראל. בעקבות הנסיגה מלבנון השתנתה באופן מהותי גם האסטרטגיה של הפלסטינים. ההישגים שקצר החיזבאללה גרמו להם להאמין, כי הפתרון לבעיותיהם אינו בהכרח פתרון מדיני, אלא דווקא צבאי.
הנקודה הבודדת, אולי, שישראל יכולה לזקוף לזכותה, היא הצמצום המשמעותי במספר הנפגעים בקרב חיילי צה"ל. אלא שהמצב הנפיץ באזור הצפון עלול להביא להתלקחות ולהידרדרות מהירה, שאיש אינו יכול לחזות את תוצאותיה. במקרה כזה, הנזק שייגרם לצה"ל ולאזרחי ישראל יהיה חמור ביותר. שנה אחרי, התחלנו להפנים ששקט ושלום עם לבנון הוא חלק בלתי נפרד משקט ושלום כולל במזרח התיכון.