פרחחים, רדו מהגג!

בגיל שש עשרה וחצי, משהו כמו שלוש דקות לפני שהקפצתי את הטקילה הראשונה שלי, הבטחתי לעצמי שלעולם, אבל לעולם, לא אשתה לבד. מאז ההבטחה ההיא על הגג המזוהם של "זמן אמיתי" עברו כמעט שמונה שנים, ונהרות של אלכוהול עשו לכבד שלי אינתיפאדה טוקסיטיבית. שעה קלה לפני שהרמתי את הטלפון וחייגתי ליובל מנדלסון, ה"שייגעצ" בכבודו ובעצמו, נשברתי כמו בחורה חרמנית על הקיר של ה"רוקסן" והזמנתי את ג'וני האדום לביקור. יש רוקרים שאי אפשר לכתוב עליהם בלי סיגריה דולקת במאפרה וטשטוש עדין של ויסקי. כלל זה תקף במיוחד בריאיון לקראת אלבום שני שנקרא "משקאות חריפים". זה פשוט לא נכון מוסרית.

לאלבום השני שלה מגיעה "שייגעצ" (שם הלהקה וכינויו של הסולן) אחרי יותר מחמש שנים של פעילות ענפה. הכול החל מלהקת "מחפשים את טיטי", שהופיעה ב"זמן אמיתי" וב"לוגוס". ממנה נותר רק יובל מנדלסון, בייבי-פייס רמת גני בן 22, מוכשר כמו שד ועם הפה הכי מלוכלך שתשמעו במערכות הסטריאו שלכם. שירי הפאנק-רוק-אלטרנטיבי שהוא כותב עוסקים בשני הדברים החשובים בעולם: מחאה חברתית ובחורות.

אז תגיד לי, זה נכון שאין רוקנ'רול בעברית?
"שקר וכזב. יש, ועוד איך יש. אנחנו מופיעים בכל הארץ עם מוזיקת רוק שלא משתמעת לשתי פנים. יש לנו קהל של רוקרים שיודעים את כל המילים ולובשים את החולצות של הלהקה. אם אנחנו המיקרו, ואנחנו קיימים, אז זה קיים. ושכל המספידים יחכו עוד קצת".

במעריב לנוער קראו לכם "להקת בנים". איך זה משתלב עם הדימוי הפאנק-רוקרי שלכם?
"חיפשתי הרבה זמן את הכתב הזה בשביל לזרוק לו ביצים על הגב, אבל לא מצאתי אותו. אין לנו הרבה שליטה על מה שנאמר. כשהוא בא לראיין אותנו, הוא נראה לא מזיק. מעניין אם אתה מזיק...".

בהופעה מיוחדת שנערכה ביום 26.11 במועדון 'התיאטרון' ביפו, הצטרפה רוני סופרסטאר לשייגעצים. מנדלסון מעריך מאוד את הברבי מראשל"צ, ואפילו הקדיש לה בעבר את השיר "פרח נתתי לרוני".

כרוקר שמציג את עצמו בשיר "ששת הימים" כאחד ש"רוצה לקיים יחסים עם כל הילדות בכל התיכונים", איך אתה מתחבר לרוני סופרסטאר הסינטטית?
"אנחנו תמיד שמחים לקחת כוכבות פופ להופיע אתנו. יהיה נעים לחבק את רוני המוכשרת למחנה שלנו, אפילו שהיא לא ממנו. רוני עם גיטרות ודיסטורשן ברקע, זה תחיית המתים, חביבי".


כשהצעתי לפרחח לחבק גם את זמרי הראפ הישראלי, הוא סירב מהר יותר מכל גבר שאי פעם הוצע לו לשכב עם אריתה פרנקלין. מסתבר שבנים תמיד יישארו בנים, ומנדלסון מעדיף כוסיות על הבמה ולא ראפרים מזרחים: "חס ושלום", דברי המשורר, "אל תשכח שרוני היא בחורה שנראית ממש מגניב, ולי אין שום רצון לארח גברתנים שרירים".

אתה מרגיש שאיבדת משהו מהעוקץ בין ההופעות ב"זמן אמיתי", דרך האלבום הראשון הבעטני והלא-מהוקצע, ל"משקאות חריפים" הערוך לתפארת הרוקנ'רול הישראלי?
"גם בתקליט השני יש הרבה רוח נעורים בועטת לפרצוף, אבל יש פה משהו יותר מפוקס. זה בעיקר בזכות המפיק שלנו שחר אבן צור מ"מוניקה סקס". האלבום הרבה יותר ברור ומדויק בעיקר מבחינת הסאונד. אנחנו לא נעשים רכים יותר, אלא ברורים ומובנים יותר. יותר מודעים לעצמנו. אין כבר הזעם והזוהמה שהיו באלבום הראשון. הזעם לא הלך, הוא השתנה, וזוהמה אין, כי אנחנו מתקלחים. בתקליט הראשון באתי עם יציאות בומבסטיות, בשני הכול בקריצה ובסרקזם ולא בזעקה גדולה".

מה מעסיק אותך ונותן לך השראה?
"אני כותב הרבה ממצב של הסתכלות על החיים שלי כדבר שנוטה להיות משעמם. נשים יפות נותנות לי השראה. רוב השירים שלי פונים אל בחורה. זה מעסיק אותי, את כולנו. זו המישהי שהכרתי, או עוד לא הכרתי. זה תחום בלתי נגמר. בדרך כלל אני בוחר לא לעשות כלום עם הבחורה שאני פוגש ברחוב, ואז אני הולך הביתה לכתוב על זה. אמנים טובים יותר בלכתוב על החיים שלהם, במקום לחיות אותם באמת".


שייגעצ תופיע ב'צוללת הצהובה', ביום חמישי 30.12, בשעה 22:00.