איגרת ברכה לולרשטיין

פנחס אחי, בהרבה מובנים אתה האויב שלי. אתה ושכמותך שחומסים אדמה, עוקרים עצים, מתעללים בילדים בדרך לבית הספר ומרססים מגן דוד על חנות בקסבה - אתם האויבים שלי. אתם מונעים ממני לחיות כאן בשקט. אתם מוציאים שם רע ליהדות שזורמת בעורקיי. אתם מציפים את אדמת המולדת שלי באלימות ודם.

עם זאת, אין לי שום עניין בקמפיין הזעזוע מקריאתך הלגיטימית להתנגדות אזרחית. שנאתי היוקדת אליך לא מסתירה מעיניי את העובדה שראש ממשלה שמתעלם מהכרעת חברי המפלגה שלו הוא דיקטטור. שמאלניותי הרדיקלית לא משנה את העובדה שלקרוא לראש ממשלה כזה "דיקטטור" אינה הסתה. התהום שבינינו לא תמנע ממני להתייצב כנגד סתימת פיות ולהילחם למען אופציית המרי אזרחי במדינה שמאבדת את זכותה להיקרא דמוקרטיה. אסירת המצפון טלי פחימה ראויה להשתחרר לחופשי מהמעצר המנהלי, כמו גם הבריון נעם פדרמן. למרות שכל יום שפדרמן בכלא הוא יום טוב יותר עבור לא מעט בני אדם, אני מעדיף שבית משפט ישלח אותו לשם ולא איזה בריון אחר מהשב"כ.

הרשה לי להצטרף לקריאתך לציבור "להפר בהמוניו את חוק הטרנספר". זאת, בידיעה שהטרנספר כבר מתרחש ולצערי אין מספיק שיסרבו פקודה וישכבו מתחת לדחפורים ולמשאיות. הטרנספר של הגדר ההפרדה (המפרידה בין הפלסטינים למקורות הפרנסה שלהם), והטרנספר של חוק האזרחות (המונע מפלסטינים לממש אהבתם ולהתחתן עם בני-זוגם הישראלים), והטרנספר הזוחל של תושבי מזרח ירושלים (אזרחותם של אלפי אנשים פשוט "פקעה" ולא חודשה), והטרנספר של האליטה הפלסטינית (אותה תוכלו למצוא במדינות ידידותיות יותר לעשירים), והטרנספר של העוני (60% מתושבי השטחים שאינם חברים במועצת יש"ע נמצאים מתחת לקו העוני העולמי, העומד על 2 דולר ליום לנפש), והטרנספר של הרעב (הנתונים על תת תזונה בעזה משתווים למדינות באפריקה שמדרום לסהרה). אולי עשירית מאלה המוכנים לסרב לפנות יישובים בכלל שמעו על אחד מהטרנספרים הללו. הלוואי וקריאתי מעל במה זו: לסרב, להתקומם, להפר, לשבש ולסכל אותם – תזכה גם היא לכותרת הראשית בעיתון של מחר.

למושג "מרי אזרחי" אין מטען שלילי בעיני, מפני שאני אנרכיסט שמאמין ביכולתם של אנשים לנהל את עצמם בצורה טובה יותר ממדינות וממשלות. אבל גם לולא הייתי פושטק אנרכיסט, אני תומך בפתרון של מדינה אחת לשני העמים, כזו שאולי תאפשר לך ושלכמותך להמשיך לאחוז ברגבי האדמה המקודשת לכם. אבל גם לולא הייתי אנטי-ציוני, אני מאמין שלאזרח במדינה דמוקרטית קיימת הזכות והחובה להשפיע על מעשי המדינה הנעשים בשמו, ולא רק באמצעות הצבעה בקלפי. סירוב פקודה וצייתנות לצו המצפון היא רק אחת האופציות החשובות להשפעה ראויה שכזאת.

אחיי ואויביי המתנחלים, גם אם לא נחפוץ בה - כרותה בינינו ברית. ברית הנרדפים על ידי שלטון הדיקטטורה. ברית דחויי הקונצנזוס. אך בל נשכח שבזמן שאני מסתפק בשוליים הסהרוריים של "סלון מזל" התל אביבי, לכם יש שליטה במוקדי השפעה כמו בעלי ההון (שבמקביל להקמת התנחלויות גם מממנים קמפיינים לראשי ממשלות), התקשורת (שמעתם שינון מגל התחיל ללכת עם כיפה?), הכנסת והממשלה (אני זוכר את הזעזוע מחדירתו למליאה של המתנחל הראשון, חנן פורת. כיום יש 11 ח"כים שהם עצמם מתנחלים). למרות זאת, אסור לשכוח שמאחוריי עומדים כשני שליש מהציבור הישראלי שמוכנים להעיף אותך ואת חבריך תמורת שקט בבתי הקפה והאוטובוסים, ואילו אתה מייצג בסך הכל כת משיחית. ואל נא נשכח שאתם בחרתם בדרך של אלימות ואילו אני נושא עדיין את דגל הפציפיזם. אלא, שמהאיגרת שכתבת לא עולה ריח של מטען חבלה, והיא גם לא נראית כאילו ביכולתה להחביא סליק של רובים. כל עוד תמשיך לצעוד בדרכם של מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג – ברכתי שלוחה לך.

קבל איגרת זו באהבה ובשנאה בהן היא נכתבה.

אורי אילון