העיראקים לא סומכים על "המשמר הלאומי"

כאשר האמריקאים בוחנים את המשמר הלאומי העיראקי, המונה 40 אלף לוחמים, הם רואים בו בעיקר את הגוף שיפשר את הסגת כוחותיהם מעיראק. מה שרואים העיראקים במבט דומה, הוא כוח חסר משמעת, שמבחינות רבות הוא יותר אויב מאוהב.

במציאות בה משטרת עיראק נחשבת לחסרת תוחלת, וצבא עיראק כולל לא יותר מכמה אלפי לוחמים, נחשב המשמר הלאומי העיראקי, שהוקם ואומן על ידי ארה"ב, לכוח העיקרי האמור להתמודד עם לוחמת הגרילה המשתוללת בעיראק.

לדברי מפקדים בצבא ארה"ב, תתבצע נסיגת הכוחות האמריקאים ברגע שהמשמר הלאומי ימנה 60 אלף איש ויגובה במשטרה עיראקית יעילה. ואולם, בעוד שבשביל ארה"ב מהווה המשמר הלאומי העיראקי גורם חיובי, מסתכלים אזרחי עיראק על המשמר הלאומי – יצור כלאיים בין צבא למשטרה – בחוסר כבוד והערכה.

חלק מהעוינות כלפי המשמר נובעת מכך שאנשיו מאומנים על ידי ארה"ב, ואף לובשים בגדי הסוואה הדומים לאלה של צבא ארה"ב. חוסר חיבתם של העיראקים כלפי האמריקאים, מושלך גם על המשמר הלאומי.

"האם אנשי המשמר הלאומי לובשים אותם מדים כמו הכובשים?", שאל לאחרונה רטורית שייח' אחמד עבדול ג'עפור אל-סמראי, את המאמינים במסגד בבגדד. "הם יורים בלי סיבה באנשים", אמר השייח', שמאשים את המשמר הלאומי בהריגתו של אחד משומרי ראשו, שלפי הטענה כל חטאו היה בכך שעמד בתור לתדלוק רכבו. "האם דם העיראקים זול עד כדי כך? מי אחראי לשפיכות הדמים הזאת? ילדים רבים, צעירים, זקנים ונשים מתו מירי אקראי ללא שום סיבה", אמר.

אומץ ליבם של אנשי המשמר הלאומי אינו מוטל בספק, אבל עיראקים רבים טוענים, כי סכנת החיים המתמדת של אנשי המשמר, גורמת להם להיות אגרסיביים וחסרי איכפתיות כלפי התושבים עליהם הם אמורים להגן. כמו המשטרה העיראקית, מהווים אנשי המשמר מטרה למארבים ופיצוצי מכוניות תופת. נכון להיום אין מספרים מדוייקים על מספר הנפגעים בקרב אנשי המשמר, אך ההערכות הן כי יותר מאלף מהם נהרגו ב-18 חודשי התקוממות. מספר השוטרים העיראקים שנהרגו מידי המורדים מוערך ביותר מזה.

"הם מכסים את פניהם ואת דרגותיהם בגלל שהם מפחדים. בעבר קצינים דווקא הבליטו את דרגותיהם והיו גאים בהן", אומרת עובדת מדינה עיראקית, המתייחסת ללוחמים כאל "המשמר הלא-לאומי" ומטילה בכך ספק בפטריוטיות שלהם.

ראסול נורי, מובטל בן 22, סיפר כי ראה איך אנשי המשמר הלאומי נקטו בירי הרתעתי, כדי להרחיק מהשיירות שלהם מכוניות והולכי רגל, בדומה למה שעושים חיילי צבא ארה"ב. "רוב אנשי המשמר היו פועלים וגנבים לפני שהם התגייסו למשמר הלאומי", הוא אומר. "הם עיראקים כמונו, אבל הם מתנהגים כמו האמריקאים. אין להם מוסר".

העיראקים, אף שחלק מהם מהללים לעתים את המשמר על עוצמתו ברגעי משבר, פיתחו משחק מילים כדי להעליב את אנשיו. שמו בערבית של המשמר הוא "אל-הראס אל-ווטאני", אבל רבים מכנים אותו "אל-הראס אל-וות'אני" – משמר פראי האדם.

המשמר הלאומי, שבעברו כונה הכוח העיראקי להגנה אזרחית, נפוץ היום ברחבי עיראק כמעט כמו המשטרה, ותפקידו המקורי, ככוח שאמור להשתלט על הפרות סדר מינוריות יחסית, השתנה. חמושים ברובי קלצ'ניקוב, מסתובבים לוחמי המשמר לא פעם כשהם רעולי פנים בסגנון לוחמי גרילה, ונוסעים באחוריהן של משאיות ומכוניות משא פתוחות.

לדברי מדריך אמריקאי שאימן אותם, רובם עברו הכשרה בסיסית בלבד, שאינה כוללים חינוך לריסון ואיפוק, וכמובן שלא הדרכה בנושאים הקשורים לזכויות אדם. פרשנים שונים הביעו את החשש, כי לאחר נסיגת ארה"ב מעיראק, יהוו אנשי המשמר הלאומי מוקד של אי יציבות במדינה בשל גודלו של הכוח וחימוש אנשיו.

שר ההגנה העיראקי בממשלה הזמנית, חאזם אל-שעאלן, שמשרדו אחראי על הכוח, מודה שהיו מקרים בהם חיילים לא ממושמעים העליבו את מפקדיהם. "זה לא מקובל", אמר לקצינים אמריקאים ועיראקים, שהתכנסו השבוע, בין השאר כדי לברר את סוגיית המשמעת בכוח החדש. "המשמר הלאומי עומד מעל לכל הנאמנויות ומטרתו היא לשרת את המדינה והעם", הוסיף.