מעוניינים במעדן טורקי?

היום ומחר מתכנסים מנהיגי 25 מדינות האיחוד האירופי, בין השאר כדי להחליט בנושא השנוי ביותר במחלוקת בתקופה האחרונה באירופה: פתיחת מו"מ רשמי לצירופה של טורקיה לאיחוד. אם לא תהינה הפתעות מיוחדות, התשובה תהיה חיובית. איש לא מבטיח שהמו"מ אכן יסתיים בהצלחה, וגם אם כן – מתי בדיוק זה יקרה. עם זאת, תהיה זו טעות לחשוב שמדובר ב"זריקת עצם לכלבים", רק כדי לצאת ידי חובה: אולי תתפלאו לשמוע, אבל על פי כל הפרמטרים, לצירופה של טורקיה יש יותר תמיכה ממה שניתן לשער.

התמיכה קיימת בכל רובד – ראשי מדינות, מאמרים בעיתונות ודעת הקהל. מנהיגי גרמניה וצרפת כבר הודיעו על תמיכה עקרונית (למרות ההתנגדות במדינותיהם), והעיתונות הבריטית והספרדית נמצאת בצד הטורקי (בעיתונות הצרפתית והגרמנית יש התנגדות רבה יותר). אך הנתון המעניין ביותר עולה מסקר שפורסם לאחרונה ב"אל פאיס": 53% מהציבור באירופה רוצים להגיד "כן" לטורקיה. גם אם נביא בחשבון את סטיית התקן, עדיין מדובר בעלייה מסחררת לעומת 37% תמיכה באביב. ספרד היא המובילה בשיעור התמיכה (67%), בעוד שהמתנגדת הגדולה ביותר היא אוסטריה (62% התנגדות), ואחריה גרמניה (57%) וצרפת (51%).

טורקיה היא דילמה מתבקשת: חלק משטחה נמצא באירופה, אבל הוא מהווה רק 3% משטחה. היא מדינה עם רוב מוסלמי מוחץ, אבל עם הפרדה מוצהרת בין דת ומדינה. היא בפירוש מדינה מזרח תיכונית באופיה, אבל אי אפשר לטעות בשאיפותיה האירופיות. יותר מכל היא גורמת לאירופאים לתהיה רפלקסיבית – מהי אירופה? היכן גבולותיה הגיאוגרפים והפוליטים? שני משפטים ששמעתי מסכמים את העניין בצורה קלאסית: "אם טורקיה מספיק אירופית בשביל לשחק איתה כדורגל, אין סיבה שלא תהיה גם באיחוד", אמר מכר אחד, ומישהו אחר ענה לו: "זה שהיא משחקת כדורגל באירופה, לא אומר שהיא חייבת לשחק גם במגרש הפוליטי".

טיעוני המתנגדים די ברורים וידועים: הטיעון הראשון הוא כלכלי - טורקיה רחוקה מאוד מהממוצע האירופי כמעט בכל קנה מידה כלכלי. יידרשו מיליארדים כדי לסייע לה, ללא הבטחה ודאית ליציבות. אולם החשש הגדול ביותר הוא ממיליוני טורקים שיגיעו לברלין, מדריד או פאריס בחיפוש אחר עבודה. הטיעון השני הוא ההבדל התרבותי. "הם פשוט יותר מדי שונים מאיתנו", הוא ההסבר הגלוי והבולט ביותר ששמעתי מאנשים פרטיים. במאמר שפורסם כאן נכתב: "האם אירופה, שכבר כוללת 11 מיליון מוסלמים, יכולה לשמור על אופיה כש-15 אחוזים מאוכולוסייתה יהיו מוסלמים?". לכך יש להוסיף את החשש הפוליטי – טורקיה, עם 70 מיליון תושבים, תהיה המדינה המאוכלסת ביותר באירופה, למעט גרמניה (וגם אותה תעקוף תוך 10-20 שנה). כוח ההצבעה שלה במוסדות האיחוד יהיה בהתאם.

תומכיה של טורקיה, מנגד, מבטלים את הטיעונים הכלכליים בהינף יד – גם ספרד ופורטוגל (50 מיליון איש יחד) דרשו השקעות רבות. ספרד היא השוק התוסס ביותר באירופה כיום, אז למה שטורקיה לא תהיה כזו? ובכל מקרה, יהיו פרמטרים – כלכליים ושלטוניים - בהם תצטרך טורקיה לעמוד, ובינתיים היא עושה זאת בהצלחה. ולגבי החשש מהגירה המונית, גם ככה מוצע כי התאריך בו יוכלו הטורקים לעבוד בכל אירופה יידחה. ויש הטוענים, כי אם המצב בטורקיה יהיה טוב יותר, הטורקים לא ירצו לעבוד במדינות כגרמניה.

אולם הטיעונים המעניינים יותר הם סביב הנושא התרבותי. באמירה כוללנית, ה"טורקיסטים" רואים באירופה מקור השראה למדינות אחרות, משהו בסגנון "אור לגויים" – האיחוד האירופי אמור לסייע להנחלת הערכים ודרך החיים האירופית במדינות אחרות. רוב מהתומכים בטורקיה, תומך גם באירופה ככוח פוליטי מעורב (עם, לדוגמא, מדיניות חוץ מאוחדת), בעוד עבור מרבית המתנגדים האיחוד הוא רק מסגרת כלכלית שאמורה לסייע למדינתם. "מה נוכל לומר למדינות אחרות", אמרו לי לא מעטים, "אם אפילו את טורקיה – ששייכת גיאוגרפית לאירופה ועושה כל מאמץ לענות לקריטריונים שהוצבו לה – אנו דוחים? איך נוכל להניף את דגל הסובלנות? אם טורקיה היא מדינה חילונית וכל אירופה מסכימה כי דת היא עניין פרטי, מה אכפת לנו שרוב הטורקים מוסלמים?". הקשר אירופה-איסלאם עולה גם במאמר שכתב קרלוס נדל (מעין יואל מרקוס ספרדי): "אימוץ של הערכים האירופים, כמו דמוקרטיה, חירויות וזכויות אדם, על ידי מדינה מוסלמית, יהיה הרבה יותר יעיל בבניית גשר בין האיסלאם למערב, מאשר האש שמציתים הטנקים, המסוקים והתותחים האמריקאים בעיראק".

ואילו העניין הפוליטי הוא זה שנוגע בצורה מסוימת גם אלינו. לא מעט רואים יתרון בעובדה שטורקיה היא גם מזרח תיכונית. אנה פלאסיו, שרת החוץ לשעבר של ספרד, כתבה לא מזמן: "יש יתרונות והזדמנויות בנוכחות אירופית באזורים גיאוגרפים בעלי השפעה קריטית על עתידנו: הקווקז, הים התיכון – והמזרח התיכון". בנוסף לעובדה שצירופה לאירופה יחליש את תלותה ותמיכתה בארה"ב, טורקיה גם גובלת בסוריה ובעיראק, ואופיה המוסלמי יקנה ערך מוסף עצום לאירופה, בין השאר בטיפול בסכסוך הישראלי-פלסטיני. על פי טיעונים אלו, צירוף טורקיה לא רק עולה בקנה אחד עם רעיון האיחוד האירופי ככוח פוליטי בינלאומי מעורב – אלא אף מסייע לו.