מי מרוויח מההתקפה ברפיח

למה? כדי להראות מי גירש את ישראל מעזה. "כל עוד ה"הודנה" על הנייר בלבד, חשוב לחמאס לקבע בתודעה מי באמת מסלק את ישראל מהרצועה".

מה יהיה? לא צפוי מבצע "קשת בענן 2". "שרון, שממילא מעוניין לפנות את הציר, יצטרך לשקול אם הוא מעוניין בהוספת שמן למדורה הרוחשת ממילא ברצועה". מה עוד שמאז מאי חלו שני שינויים גדולים באזור: "יאסר ערפאת יצא מהתמונה ומצרים נכנסה אליה. אם קהיר תיכנס כעת למאמץ תיווך מזורז, במטרה להשיג סוף סוף הפסקת אש, ייתכן שחמאס יעדיף לסיים את האלימות בהישגו הנוכחי. הצרה היא שלפיגועים בהיקף כזה יש אינרציה משלהם, שמובילה בדרך כלל לתגובה ישראלית חריפה - הרס בתים, הרג אזרחים פלסטינים, צקצוקי לשון בתקשורת ובממשלה, נסיגה צבאית וחוזר חלילה."

למה? כדי להראות לאבו מאזן. רפפורט רואה בפעולה אתמול "התרסה לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד אבו-מאזן, מצרים אירופה וארה"ב, שעשו מאמץ עליון במהלך השבועות האחרונים לקדם הפסקת אש. לאבו מאזן אותת החמאס אתמול שהוא לא יכתיב לבדו את כללי המשחק אחרי מות ערפאת".

מה יהיה? תוך שימשו בטרמינולוגיית ה"תחזיקו אותנו", רפפורט רומז לסוריה להיכנס לכוננות ספיגה. "מלת הקסם בצה"ל עוד לפני הפיגוע אתמול היתה 'איזונים'". זאת הסיבה שבישראל הוחלט אמש להגיב על הפיגוע ברפיח באופן מתון. אלא שהעצבים בתקופה כזאת רופפים ואם הפיגועים יימשכו, האיפוק היחסי של ישראל יסתיים מהר ועל פי תקדימי העבר סוריה עלולה להיות זו שתשלם את המחיר".

למה: למה לא? לפני רובינשטיין, פעולות מסוגה של ההתקפה אתמול נחשבות לגיטימיות בעיני כל הפלגים הפלסטיניים.

מה יהיה: לא בטוח מה יהיה, אבל מה שלא יהיה זה גינוי מצד אבו מאזן. בניגוד לרפפורט, הפרשן לענייני פלסטינים של הארץ, טוען רובינשטיין כי אין לצפות מאבו מאזן לגנות את ההתקפה אתמול. "איש מקרב הפלסטינים לא ציפה שמחמוד עבאס (אבו מאזן) יגנה את הפיגוע, משום שזו התקפה שבוצעה בתוך השטח הכבוש של עזה, ונגד חיילי צה"ל".

לדברי רובינשטיין, על אבו מאזן להיזהר כדי לא להצטייר כמתנגד האינתיפאדה. לחיזוק הוא מביא את דבר האיש ברחוב: "בראיון רחוב ששודר בתחנת טלוויזיה ערבית במפרץ, אמר חקלאי פלסטיני מיריחו, שלטובת עסקיו הוא שמח שאבו מאזן ייבחר - אבל מבחינת הכבוד הלאומי והמאבק לחירות, היה מעדיף את ברגותי. התבטאויות מסוג זה מגיעות לאוזניהם של אבו מאזן ואנשיו, שחייבים עתה להיות זהירים ולא להצטייר כמתנגדי האינתיפאדה והפעולות נגד ישראל, שכן התנגדות כזאת עלולה לגרום להם נזק קשה בדעת הקהל לקראת הבחירות". לסיכום כותב רובינשטיין, כי "עוד בימי ערפאת היה ברור שהשלטון המרכזי הפלסטיני לא יכול לשלוט בשטח באופן מלא, ועובדה זו ברורה אפילו יותר בימי יורשיו".