אלוקים על המפה ואלוקים יישאר על המפה

עם סיומו של ספר ויקרא המפרך, חוגג המדור בספיישל ספורטיבי מיוחד. מה לעשות, בליסת הספורט שחלפה על פנינו בשבוע החולף לא הותירה את המדור אדיש. הנה פני הדברים מנקודת מבט יהודית:

1. מתוך קטסטרופה היסטורית נאלץ האדם הקדמון להתגודד, ליטול חלק בקבוצות. ההישרדות, לא האנומלית שהומצאה על ידי רשתות טלוויזיה מניפולטיביות, אלא זו שנרקחה על ידי החיים עצמם, תלויה היתה בשיוך לקבוצה חזקה. הכמיהה הקמאית והלחלוטין אקזיסטנציאליסטית הזו הפכה רלוונטית פחות ככל שהזמן חלף. בתקופות מעט פרוגרסיביות יותר לבש הרצון הזה צורה של הזדהות עם האביר, הלא הוא הגיבור שעל ניצחונו משליך האדם את יהבו, יהב שהוא לבוש חדש ליצר הקיום. את מה שנשאר מכל התחושות הללו שואבת היום ההזדהות עם קבוצות ספורט אהובות. מקדונלד הוא האביר. הצורך הזה לא להיוותר בדד, להיות חלק מהמון, בא לידי סיפוק מופרך ביד אליהו ובאיצטדיון טדי. תחליפי היהדות טובים יותר.

2. קלטת של חדשות ערוץ 2 הגיעה לידי מסיבות מרתקות, ואפשרה לי לצפות בדקות המעטות שעוברות על החבר'ה של קיטל לפני המהדורה המרכזית. מה שמאפיין את אותן שיחות קדם מהדורה הוא שהן נעשות באותו אופן בו נעשות החדשות עצמן - איש איש במקומו, זו בכורסה וזה בחלון מאולפננו שבתל אביב - אך עוסקות בשולי החיים ממש. רופ מתבדח קלות, חיימוביץ' מנופפת בשיער קשות, אהוד יערי מספר חוויות תמוהות (במיוחד) הקשורות ביעל שטרנהל ועוד שלל להיטים. אחד הדיאלוגים העגולים יותר התקיים בין מיקי חיימוביץ' ובין כתבנו המדיני, עמנואל רוזן: "אז מה, עמנואל", שאלה מיקי, "איך היה המשחק? קפצתם בגול?". "קפצנו, בטח שקפצנו", השיב רוזן. אכן כן, חברים יקרים, מה שלנו עושה בית הכנסת - קומוניקציה חברתית מלבבת - עושה להם הפועל תל אביב. יש נושא שיחה זמין, יש תחליף לתפילות בשבת, יש פוליטיקה ויש אפילו רב לקהילה, הלא הוא הרב משה תאומים. הכדורגל כנושא שיחה זמין.

3. עיינתי שוב באותם מראות אבסורדיים: 6,000 איש באים להיכל ריק (!) ומריעים למסכי הענק (לא מדובר באפיסטמולוגיה, אלא באפידמיולוגיה). פיני גרשון מחמיא לנשיא על כך שהוא התקשר גם בחצי הגמר (בקרוב: גרשון מתקשר לשרון לאחר פעולה צבאית מוצלחת ואומר לו כי הוא הביא כבוד). שחקני מכבי מצלמים את אלה שמצלמים אותם. ומעל לכל: אותה ערגה פיזית לגעת בגביע. כאשר אני מנשק את הכותל, אני עושה זאת מתוך ידיעה כי מדובר בתרגיל פסיכולוגי. נשק והוכח לעצמך עד כמה טוטאלית אהבתך למה שמאחורי הסמל. אבל הגביע, מה שעומד מאחוריו קלוש כל כך, שלהפוך אותו לסימבול פיזי, הו, זה באמת נשגב מבינתי. הו אוהדי הספורט, הו אלוהים.

4. אנחנו עם חי. חי בזבל, אבל חי.