בלוג גוש קטיף

יום חמישי 18.11
היום יום הולדתי ה-30.
חזרנו מחופשה באילת. האמת, השקט והרוגע שאפפו את המלון היו נהדרים. כנראה שהתארחנו באחד המלונות הבודדים בו לא חגגו את ה"איד אל פיטר", לפחות לא בחמולות.
הפינה השקטה במלון אפשרה לנו לנוח, לנצל את הזמן ביחד ולאגור כוחות לעבודה שמחכה.
בערב אנחנו שומעים בומים. נו, כמה טוב לחזור הביתה...

לפני כשבועיים קיבלתי על עצמי לרכז את מטות הישובים בגוש-קטיף. בכל ישוב יש מטה שהוקם בעקבות החלטת רה"מ לעקור אותנו מבתינו. המטה אחראי הן על פעולות פנים - בעיקר חוסן יישובי - והן על פעילויות חוץ, המבטאות את מאבקנו בתוכנית. העבודה רבה ודורשת מהאנשים לתרום מזמנם "החופשי".

כמו בכל מקום קהילתי, גם בגני-טל ובשאר ישובי הגוש אנשים מתנדבים לוועדות שונות המשרתות את המושב. במציאות העכשווית שאנו חיים בה נוסף עכשיו צח"י – "צוות חרום ישובי" שנועד לטפל באירועים טראומתיים ופעילים בו רוב חברי המושב. בנוסף ישנם אנשים שדואגים לחיילים- אירוח בשבת, קפה ומרק באמצע השבוע ואת ארגון אחו"א - אמהות לחוסן ואחדות – שעומדות בצמתים בימי שישי ומחלקות צ'ופרים לחיילים.

חוץ מכל זה ישנו המטה היישובי שהוקם בצו השעה ודורש מהאנשים התגייסות כללית, שכרוכה בכנסים ומפגשים בשעות הערב. וכל זה חוץ מהבקשות השוטפות - להתראיין, לכתוב, להדריך, לארח וכו' (ואיך אפשר לסרב? זה חשוב...)

כך אני מוצאת עצמי, כמו גם תושבים רבים אחרים, בקונפליקט מתמיד בין הרצון לשמור על שגרת חיים נורמלית, משפחתית ושקטה, לבין פעילות עמוסה בוועדות שונות הכוללת בתוכה ויתורים אישיים.

יום שישי 19.11.04
פצמ"רים נופלים בנוה-דקלים. שוב אותם מקומות באותם חצרות ובתים. לאנשים כבר נמאס וביוזמה פרטית החליטו להקים ועדת תגובה לפצמ"רים.

בטלפון אנחנו מקבלים הודעה קולית: מבקשים מהציבור להגיע לתפילת מנחה (אחת בצהריים) שתתקיים באוגדה. גם זה סוג של תגובה.

יום ראשון 21.11
היום, ח' בכסלו, יהונתן פולארד מתחיל את שנתו ה-20 בכלא האמריקאי. הפשע שביצע הוא העברת מידע חיוני לישראל, מידע שארה"ב הייתה צריכה להעביר לישראל ולא העבירה. הובטח לו כי ברגע שיגיע לקונסוליה הישראלית הוא יקבל הגנה. כשעשה זאת גירשו אותו ועד עכשיו הוא נמק בכלא.

לפני כשנתיים החליטו תושבי גוש-קטיף לאמץ את יהונתן פולארד ולפעול ככל שניתן לשחרורו. רה"מ, שמתכחש לקשר אל אדמתנו ומתעקש בכל מצב לעקור אותנו מבתינו, נחוש כנראה בדעתו להשאיר את פולארד בכלא. בשנה האחרונה הוא התבקש למסור לנשיא בוש מכתב חתום בידי חברי הכנסת ובו בקשה לשחרור פולארד, שנמצא בכלא הברה מעבר לתקופת המאסר המקובלת בארה"ב על מעשהו –חמש שנים. רה"מ משום מה שכח את המכתב בארץ... אני מקווה שהוא בכל זאת יעשה מאמצים רבים להביא את יונתן פולארד לארץ, כשם שעשה מאמצים כה רבים להחזיר אלחנן טננבאום.

המאפיה של שרון חוגגת במדינה: היום - בבחירות למרכז הליכוד עומרי דואג שיצביעו במקום מי שלא הגיע (מה, אסור?), בפרשת פולארד יש לשרון, כנראה, הרבה מה להסתיר מארה"ב - הרי הוא ישב בקבינט באותה תקופה. ובעניין ההתנתקות אף אחד לא מבין –גם לא יוסי ביילין- מה כ"כ דחוף לרה"מ לעקור תושבים מבתיהם, ועוד ללא תמורה.

אחה"צ איתן אומר לי: "אמא שמעתי בום". חייכתי ונזכרתי שלפני כשבוע היו נפילות ממש קרובות ואיתן שאל אותי מה זה? זה היה פצמ"ר, אז מה אומרים? אמרתי לו שזה היה בום. כנראה שהוא רכש לו מושג חדש. אני יודעת שנפלה פצצה והוא (לפחות בינתיים) יודע שהיה בום.