שושנת מעריב צהלה ושמחה

כל העיתונים ייחדו את הכותרת הראשית להדחתו של ראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי. אולם בעוד שב"הארץ" הסתפקו בעמוד אחד, וב"ידיעות" בשתי כפולות, הרי ש"מעריב" לקחו קרדיט על ההדחה בכותרת הגג: "בעקבות חשיפת מעריב – ניצב מזרחי סולק מתפקידו", והקדישו לסיפור לא פחות משלוש כפולות ועמוד בודד אחד – שבעה עמודים בסך הכל.

את מאמרו, שראשיתו בבוקסה בעמוד הראשי והמשכו לרוחב כל העמוד השני, פותח דנקנר בסיפור קטן, כמו שרק הוא יודע: "לפני קצת פחות משלוש שנים ביקש עורך דין ידוע לפגוש אותי בדחיפות בצהרי יום שישי. כשבאתי למקום הפגישה בבית קפה תל אביבי, מצאתי איש מתוח ונרגש. הוא פרש על השולחן דפים משטרתיים של תמלולי שיחות שהואזנו בהאזנת סתר משטרתית. 'תראה', אמר לי, 'משה מזרחי הוא אדגר הובר הישראלי. הוא שומר אצלו תמלולים בעניינים פוליטיים מובהקים'". בהמשך מתאר דנקנר כיצד שורה של שוטרים בבגדים אזרחיים האזינו גם לשיחה זו, וכיצד הובילה הפגישה המואזנת הזו לחשיפת פרשת האזנות הסתר שהסתיימה אתמול בהדחתו של מזרחי.

דנקנר מתאר את השתלשלות הפרשה וכיצד עמד מעריב בדד – לא רק מול המשטרה והפרקליטות, אלא גם מול התקשורת העוינת – אפילו אתמול בערב – ומגייס דימויים מהעבר הקרוב: "ההתנהגות של חסידיו השוטים של מזרחי – אורי כהן אהרונוב, אמנון אברמוביץ' ומשה נגבי – שהופיעו בהיסטריה מוחלטת על אקרני הטלוויזיה, הזכירה את ההתנהגות של המוני הפלסטינים בהלוויה של ערפאת", כותב דנקנר ומסכם את המאמר במילים "סליחה שצדקנו".

עוד במעריב, משה גורלי, ("בדמוקרטיה אמיתית האינטרס להגביל את כוחם של אוכפי החוק לפעולה במסגרת החוק חשוב לא פחות מהמאבק בשחיתות"), ובן דרור ימיני, שכותב כי "הצדק עדיין לא נעשה. החוליה השנייה, הבכירה והחשובה יותר, היא פרקליטת המדינה לשעבר והשופטת דהיום – עדנה ארבל". ימיני קורא לארבל להשעות את עצמה עד אשר יטוהר שמה, ומצייר גם הוא את ציר הרשע – "במחלוקת הקשה בין הקואליציה של עיתונאי החצר, ארבל ומזרחי לבין רובינשטיין – בג"ץ קבע אתמול באופן נחרץ: רובינשטיין צדק". פרשן יחיד, רפי מן, מתייצב במעריב נגד ההחלטה להדיח את מזרחי (בידיעות ובהארץ אין ייצוג לשתי העמדות): "האשם היחיד שנמצא בניצב מזרחי הוגדר כבר לפני שנה כ'להיטות יתר' במלחמתו בפשיעה... זה אמור להיות עיטור כבוד, לא תעודת קלון. מזרחי הוא בדיוק האיש הנכון במקום הנכון: דוברמן חושף שיניים שהפך כבר מזמן לסמל של מאבק לא פשרות בפשיעה".

את מאמר הפרשנות על הדחת מזרחי פותח ברנע בכמה עלבונות בריאים, "גדעון עזרא, איש אפור, שלא נחשב לחכם דיו להתמנות לראש השב"כ ולא התבלט באף אחד מתפקידיו הפוליטיים, הפך אמש לבחיר ליבו של מרכז הליכוד. הידיעה על ההדחה פשטה כנחיל ארבה בשדות אילת בין חברי המרכז והפעילים". שכן הדחת מזרחי, לדעת ברנע, אמורה לפצות את חברי המרכז על פינוי גוש קטיף. "רבים לא זכרו למה הם אמורים לשנוא את מזרחי, אבל הם זכרו שהם שונאים אותו. הוא היה תרנגול הכפרות לכל תסכוליהם, למינויים לדירקטוריונים שנפסלו, לתיקי החקירות שנפתחו, להנחיות החדשות של היועץ המשפטי לממשלה נגד מינויים פוליטיים וכן, גם לחלום ארץ ישראל השלמה שנגוז. בתוך המבוכה העמוקה שהליכוד שרוי בה, הדחת מזרחי היתה המעשה האחד שעליו יש קונסנסוס". ברנע טוען כי "בפוליטיקה אין מעשה טוב שאין עליו עונש". והדחת מזרחי היא העונש על הדחת הנגבי, שלדברי ברנע לא היה מעז לעשות את מה שעשה אתמול "ביד קלה" השר עזרא. "המסקנה: לפעמים מוטב להיות שר עם כתם, שצל כבד של חקירות מוטל עליו, מאשר לחיות עם שר שיש עליו רק מורא אחד: מורא המרכז".

במסגרת היותו של "ידיעות" תמונת הנגטיב של מעריב בנושא מזרחי, מופיע בעמוד 3 של העיתון מאמר קצרצר של ח"כ יוסי שריד תחת הכותרת "המושחתים ניצחו" שנפתח במילים: "אשר יגורנו – בא. היה ברור שבמוקדם או במאוחר הם ייפטרו ממנו, המושחתים", ומסתיים במילים "מעתה יוכלו כל מושחתי הארץ להשחית כל חלקה טובה באין מפריע, בלי מורא מזרחי, ורק מורא אלפרון, אפל עוז ורוזנשטיין יהיה עליהם".

הדחתו של מזרחי אינה מעוררת בהארץ את סוג האמוציות שהיא מעוררת במעריב, אבל גם אמיר אורן יודע להביא אותה בסיפורים נחמדים על הדו קרב בצהריי היום בצומת מסובים. "ניצב מזרחי הרצה אתמול במכללה המשטרתית לפיקוד-ומטה 'נעורים', שממנה לקח אותו לפני שבע שנים המפכ"ל דאז אסף חפץ. עוד מדבר אתמול מזרחי על תפקוד אגף החקירות בנסיבות תובעניות של השפעות זרות ולחצים חיצוניים, והנה השיגה אותו הזמנה בהולה לפגישה עם השר לביטחון הפנים, גדעון עזרא, בירושלים... כשסירב מזרחי לטרטר עצמו לבירה, נאות עזרא לפגוש אותו באמצע הדרך, בתחנת מסובים.

"השניים הגיעו למסובים, זה ממזרח וזה מצפון, סילקו את מפקד התחנה מחדרו והתיישבו זה מול זה. עזרא לבש, כדרכו, מקטורן ישן, גדול במידה אחת מהנדרש. הוא פישפש בכיסיו, נבוך, 'כמו זקן המחפש סוכרייה, לתת לילד לפני מעשה מגונה', התרשם אחר-כך מישהו, ולבסוף מצא: פתק שמתוכו העדיף לקרוא את החלטתו, כדי שלא להתבלבל". רק כעבור שעתיים-שלוש הצליח מזרחי, לדברי אורן, לדבר עם המפקד הישיר שלו – רב ניצב משה קראדי. שעכשיו הכדור נמצא בידיו. "המפכ"ל ניצב, וליתר דיוק רב-ניצב, בפני האפשרות שייזכר כמפקח הכללי לא של משטרת ישראל, אלא של משטרת הליכוד. למצהלות חברי מפלגתו כרת עזרא את ראשו של אגף החקירות, והותיר את קראדי עם דימוי ציבורי של שותף למלחמת הליכוד במלחמה בשחיתות". המבחן של קראדי, כותב אורן, הוא בשאלה מי יחליף את מזרחי. "החלופה הראשונה כוללת, כרגע, את ניצב יוחנן דנינו, ראש המטה המבצעי של עזרא, לשעבר ראש יאחב"ל, ואת תת-ניצב מירי גולן, מפקדת היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה). אם ימליץ קראדי בפני עזרא על גולן, אימת הפוליטיקאים ממפלגתו של עזרא, עשוי השר להתנגד ולמנוע את חתימתו. אך אם ייכנע קראדי בלא קרב וימליץ על דנינו יתקבע החשד כי המפכ"ל הוא שותף פעיל בחבורת מזוז ופרקליט המדינה ערן שנדר, שאסרה מלחמה על ציר עדנה ארבל-מזרחי-גולן".