אל תתנו להם רובים!

לא לחיילים או מתנחלים, שחושבים שחייו של יהודי אחד חשובים מחייהם של 200 פלסטינים, וש"מחיקת כפר" הוא ביטוי לגיטימי

יאיר חסון

הבוקר דווח בקול ישראל על מפקד מחלקה בצנחנים, שהשליך את כיפתו של חייל לרצפה לאחר שזה טען, כי הוא "מוכן למחוק כפר ערבי שלם כדי להציל יהודי אחד". המקרה הזכיר לי אירוע שהתרחש בשירות המילואים האחרון שלי, כשהוצבתי לשמור על מאחז לא חוקי בשומרון.

באחת השמירות הגיע לעמדה אחד מילדי המתנחלים והתחיל לשוחח אתנו, כשהוא חושף עמדות שהדהימו אותנו. הילד התמים למראה אמר לנו, שכדי למנוע פיגוע מותר, וגם צריך, למחוק שני כפרים פלסטיניים, עד שתושביהם ילמדו שלא לסייע למחבלים. עוד אמר הילד, כי 99% מהערבים הם שקרנים, והביע תמיכה בטבח שביצע ברוך גולדשטיין.

שאלנו את הילד איך קריאה לרצח חפים מפשע מתיישבת עם המוסר היהודי שלו. אמרנו לו שגם המתנחלים היהודים שיקרו, רק כמה ימים קודם לכן, כשהערימו על חיילים במחסום ואמרו שהם מובילים קרוואן להתנחלות חוקית, שעה שהעבירו אותו למאחז בלתי חוקי. אמרנו לו, שכשהוא יגדל הוא ילמד שהכללות לעולם אינן נכונות, ושיש גם יהודים רעים, שקרנים ורוצחים – ו"למרבה הפלא" גם ערבים טובים. אבל הדברים נפלו על אוזן ערלה.

בסוף פשוט אמרתי לו, שהוא לא ראוי שנשמור עליו. זה בטח לא הדבר הכי נכון להגיד לילד בן 12, אבל האטימות והקיצוניות שלו היו מזעזעים ומפחידים, גם אם לא חשב על הדברים בעצמו, ורק שמע אותם היכן שהוא. ופתאום התברר לנו שיש ציבורים שלמים במדינה, שעבורם הדיון על "מחיקת כפר", על כל יושביו וילדיו, הוא שיח לגיטימי. מדובר באנשים מוסריים, בעלי משפחות, שעוזרים לזולת, ובערב ליד שולחן האוכל דנים במחיקת כפר כדי להציל נפש יהודית אחת.

ומי בדיוק אמור לבצע את המלאכה? אנחנו, אלא מי. חיילי המילואים, או הסדיר, שיתייצבו עם מכונות ירייה וימחקו. ואם מחיקת כפר אחד לא תעזור, ניקח טיפקס בדמות כוח שריון, ונמחק עוד כפר או שניים – כך לפי אותו היגיון מעוות.

כשהילד הבין שהוא לא רצוי יותר, הוא הלך. נשארנו לבד בעמדה הקטנה, שביום ערפילי במיוחד ניתן לזהות ממנה בקלות את מגדלי עזריאלי יחד עם כל גורדי השחקים של תל אביב. היתה זו אחת מאותן גבעות, שאם נושיב עליה בוקר אחד את ביילין ושריד לראות את הזריחה, ונצייד אותם במשקפת גדולה במיוחד, הם ישקלו ברצינות להתפקד לאיחוד הלאומי.

אז נכון, זאת המדינה הקטנה שלנו, והיא בסכנה, ואנחנו רוצים לשמור עליה, ואני אפילו לא מדבר עכשיו על לפנות או לא לפנות. אני רק אומר שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה פשוטה: האם מותר לנו להפר את כל חוקי המוסר והאנושיות? האם חיים של יהודי אחד שווים יותר מחייהם של 200 לא יהודים? האם אחרי שנחזור ממכונות הירייה, נחזור למדינה שאנחנו רוצים בכלל לחיות בה? האם נרצה ללכת לסופר ולראות את אותו חייל? לפגוש את אותו ילד באוניברסיטה? לפגוש כל בוקר את דמותנו בראי?

כי אם אנחנו מחליטים שאסור למחוק כפר, כדאי שנגיד את זה במלים מפורשות לילד מהמאחז, ולהוריו ולמוריו. כדאי גם שנגיד את זה לאותו חייל, שעל פי הדיווח התנדב לצנחנים. אז נכון, מפקד המחלקה לא צריך היה לזרוק את הכיפה שלו לרצפה. אבל צה"ל לא היה צריך להסתפק בכך שהבהיר לחיילים כי עליהם להתבטא באופן הולם יותר בעניינים הקשורים למוסר לחימה. הצבא היה צריך לקחת מהחייל את המדים - כי הוא אינו ראוי להם, ולדאוג שהוא לא יחזיק יותר נשק לעולם.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully