המפתח לפחד

בשנת 1995 יצר מייק פיגיס את הסרט "לעזוב את לאס וגאס" וסידר לניקולס קייג' אוסקר משובח ביותר, שלא לדבר על אינספור פרסים נוספים. שנה קודם יצר את הסרט המופתי "גירסת בראונינג", שנתיים קודם הפתיע עם הסרט "מר ג'ונס" ונתן לריצ'ארד גיר צ'אנס להוכיח שהוא לא רק פנים יפות, למה אני מזכירה נשכחות? כי הסרטים שהגיעו אחרי לאס וגאס היו כל כך גרועים שאין טעם להזכיר את שמם במילא לא תדעו על מה אני מדברת.

הסרט הנוכחי "המפתח לפחד" החליט שלא לשבור את מסורת "שבע השנים הרעות" והוא עומד בכל הציפיות, הקאסט כולל את דניס קוויד (המתקאמבק הסדרתי) את שרון סטון (באיפור מינימלי) ואת שחקני החיזוק שכנראה לעד ישארו בחיזוק ,סטיבן דורף (שנראה כמו אחיו הצעיר של קוויד) וג'ולייט לואיס (בתפקיד הקבוע של הוויט טראש השרלילה).

המפתח לפחד , או בשמו האנגלי המתבקש “Cold creek manor” מספר על זוג יאפים מניו יורק עם שני ילדים , מקצועות חופשיים, ותסכול מיני מתמשך שמחליט לאחר טראומה קטנה לעזוב הכל ולעבור לבית עץ בכפר, עד כאן נשמע כל כך מוכר שבא להקיא.

נחשו מה קורה הלאה... נכון הבית צופן בחובו "סוד מזעזע", תושבי העיירה אינם משתפים פעולה, הסוס שמופיע במערכה השלישית ימות מן הסתם במערכה השמינית או משהו כזה, בקיצור זה אחד מסרטי המתח הכי צפויים ולא מותחים שיצא לי לראות לאחרונה, הדבר בולט בעיקר לנוכח המוזיקה המלווה את הסרט (בהלחנתו של הבמאי מייק פיגיס) שיוצרת מצבים מביכים ממש.

ולתוספות, באופן מפתיע (או שלא) יש מבחר תוספות מעל המצופה ודווקא בסרט הזה זה משעשע פי כמה וכמה, לראות את התוספות ללא הסרט מעורר תקווה כי זהו אחד מהסרטים היותר טובים שייצא לנו לראות, ממש כייף. כרגיל ישנם דברי הבמאי לאורך הסרט, מאחורי הקלעים שגורמים לך לחשוב שהשחקנים ממש מצפים לאוסקר, ניתוח מעמיק של עבודת הבמאי על ידי הצוות והבמאי עצמו כולל המצאות אותן יצר לצורך "צילום מרחף" ומיוחד (בכדי לשמור על אותנטיות), חלק שלם העוסק בחוקי הז'אנר (מתח), המנתח חוק חוק למול התסריט והצילום, סצנות שהוצאו בעריכה (אפילו לא טרחתי להסתכל) וסוף אלטרנטיבי שלא ממש סגור אם הוא טוב ממה שנבחר או לא.

למקרה שלא ידעתם, חוקי הז'אנר הקלאסיים הם ארבעה: 1- הצופים אינם יכולים לדעת יותר, 2- קצב-לגשת לעיקר, 3- קביעת הקצב ועימות, 4- עריכה, בשנות ה-40 וה-50 פעלו החוקים בצורה מושלמת, ראו סרטי היצ'קוק קלאסיים ותבינו, אבל אנחנו כאן בשנות ה-2000 התרגלנו לקצב מהיר הרבה יותר של התרחשויות, לתחכום עלילתי רב יותר, למשחק טוב, לאפקטים מרשימים, בקיצור התרגלנו לטוב, סרט שמתעקש להיות כמו פעם פשוט לא עובד ולא יעזרו דברי הבמאי (שכבר הראה שהוא יכול יותר) בשבחם של החוקים הקלאסיים. חבל. אם אחרי הכל החלטתם להמר ולקחת את הסרט, אל תשכחו שאני "אמרתי לכם" להיזהר.