חמישה חיילים אמריקאיים נפצעו בהתפוצצות מכונית ממולכדת ליד שיירה צבאית במערב מוסול. במכונית ישב מחבל מתאבד שפוצץ עצמו בתוכה.
לפחות 16 הרוגים נרשמו במהלך קרבות עזים המתרחשים בין כוחות ארה"ב וצבא עיראק לבין קבוצות של מורדים חמושים בעיר בעקובה ובדרום בגדד. ההרוגים הם תשעה חיילים עיראקים, שוטר אחד ושבעה אזרחים. כמו כן נפצעו ארבעה חיילים אמריקאים ו-11 עיראקים.
בתוך כך דווח, כי חיל האוויר האמריקאי הפציץ בונקר גדול של המורדים בדרום מזרח פלוג`ה, וכי מורדים עיראקים העלו באש מיכל אחסון בתחנת שאיבת נפט, בקו הצינור העיקרי העובר לטורקיה. עוד דווח על תקיפת ארבע בארות נפט מערבית לקירקוק. עשן שחור נראה במרחק של כ-40 קילומטר משם.
גם בפלוג'ה נמשכים הקרבות, ושיירה של אמבולנסים וציוד סיוע הומניטרי שניסתה להכנס לעיר נאלצה לחזור בה בשל הקרבות. למרות זאת הצהיר שר הפנים של עיראק על ניצחון בעיר, והכריז כי "פלוג'ה כבר אינה גן עדן לטרוריסטים ורוצחים".
תושבי פלוג'ה מדממים למוות בלי מזון ומים
בלי מזון. בלי מים. בלי עזרה. בשעה שהקרבות העזים כיסו את העיר פלוג'ה במסך עשן, אלפי משפחות עיראקיות נותרו מנותקות מאספקה חיונית ומתרופות. ארגוני סיוע התריעו שלתושבי העיר אין תנאי קיום בסיסיים, ומגדירים את המצב בעיר כאסון הומניטרי.
"מצבנו קשה מאוד", סיפר אתמול אבו מוסטפה, אחד התושבים, בשיחת טלפון מביתו בשכונת אל-דובאת שבמרכז פלוג'ה. "אין לנו מזון ומים. לכל שבעת ילדי יש קלקול קיבה חמור. אחד מבניי נפצע שלשום בלילה מרסיסי פגז והוא מדמם, אבל אני לא יכול לעשות דבר כדי לעזור לו". אבו מוסטפה סיפר עוד, שראה חיילים אמריקאים ואנשי המשמר הלאומי העיראקי ברחוב שבו הוא מתגורר, שמע קולות נפץ עזים וראה "גופות מוטלות ברחוב". כשנזכר כי הוא מכיר שש משפחות במצב דומה למשפחתו שלו, נשבר ופרץ בבכי. "אנחנו עדיין צמים, למרות שהרמדאן כבר נגמר", אמר.
ארגוני סיוע מגדירים את המצב בפלוג'ה כאסון הומניטרי. כמעט מחצית מ-300 אלף תושבי העיר ברחו ממנה בשלב המתקפות האוויריות, אך אלפים נשארו לכודים בעיר, כשהקרבות פורצים בשכונותיהם ובסמוך לבתיהם. אין נתונים על מספר האזרחים שנהרגו או נפצעו בקרבות; נותרו רק סיפורים אישיים על סבל, רעב ופחד.
כמה מהתושבים מדווחים על צחנת הגופות הנרקבות באוויר. אחרים מספרים על ילדים גוססים, שלא טופלו מכיוון שמסוכן מדי להגיע אליהם ולחלץ אותם. משפחה אחת קברה את בנה בן התשע בגינת הבית, לאחר שבמשך כמה שעות דימם למוות מפצע בבטנו.
המצב עדיין מסוכן מכדי שאפשר יהיה להעביר סיוע
העיתונאי ותושב פלוג'ה, פדחיל בדראני, פירסם אתמול עדות מהנעשה בעיר בבי.בי.סי: "משפחה אחת הגיעה אלי באחד הלילות, ושאלה אותי אם אני יודע איפה יוכלו למצוא אוכל. כשסיפרתי להם שהמנהיג הפלסטיני יאסר ערפאת מת, הם היו בהלם מוחלט. 'זאת קנונייה', אמרו. 'הם הרגו אותו כדי שמותו יסיח את התקשורת ממה שקורה בפלוג'ה".
בדראני תיאר את פלוג'ה כ"עיר רפאים". "בין הקרבות", סיפר, "יש שעות ארוכות של שקט מוחלט ומצמרר. איבדתי את תחושת הזמן ואת ספירת הימים. בקושי שמתי לב שיום ששי בא והלך". הוא מצר על כך ש"אי אפשר ללכת להתפלל במסגד. כל המסגדים הפכו למטרות, משום שהם מנוצלים על ידי שני הצדדים בעימות". גם הלילות אינם שייכים עוד לתושבים: "הלילות שייכים ללוחמים. בחסות החשיכה הם מתאגדים, ומקבלים אספקה חדשה של כלי נשק ותחמושת. כל מי שמסתובב בלילה יכול להפוך מטרה לירי. הלוחמים כאן יכולים לירות בך אם יחשבו בטעות שאתה חייל אמריקאי, והאמריקאים, שמשאירים כמה מהצלפים שלהם בעיר כל לילה, יירו בך אם יחשבו שאתה לוחם".
אלפי פליטים חיים באוהלים במחנה מחוץ לעיר או עם קרוביהם. "זה היה נורא", סיפר מוחמד עלי שלאל, נהג משאית בן 65 שברח מפלוג'ה ביום שישי שעבר, ומתגורר בינתיים בביתו של אחיינו בעיר עמרייה הקרובה, שם הוא חולק חדר שינה אחד עם 20 בני אדם נוספים. "אכלנו לחם יבש ושתינו מים מזוהמים. אני עדיין לא יכול להאמין שאני נמצא במקום בטוח, שאני בחיים כדי לספר על המתרחש". יחד עם שלאל ברחו מאז תחילת המתקפות לפחות עשרת אלפים בני אדם מפלוג'ה לערים הסמוכות, עמרייה וחבנייה.